..במשפחה היהודית, למרות שכל אחד מבני המשפחה מהוה יחידה לעצמו, בעל תפקיד מיוחד בחיים וכו’ הרי כשכל בני המשפחה מקבלים את ה”תורה אחת” מאת “השם אחד“, באופן כזה שהתורה והמצוות הם העיקר וכל שאר הדברים הנם רק טפלים לעיקר, וכל ערכם הוא רק כשיש להם שייכות לעיקר – שוררת אז אחדות אמתית במשפחה [כפי שהיה גם במתן תורה, שהתאחדו כל ישראל כולל בעלי דעות שונות ומנוגדות – “ויתייצבו בתחתית ההר”, התבטלו להר סיני – לתורה, וכך היו מאוחדים].
באחדות זו של המשפחה – והרי המשפחות היהודיות מהוות את חלקי היסוד של העם היהודי, ומשום כך גם יסוד האחדות של כלל ישראל – תופסת האישה והבת היהודיה מקום חשוב מאד, כ”עקרת הבית”, כפי שהדבר הודגש בהזדמנויות קודמות.
מובן שאחדות זו צריכה להיות תמידית, ללא הפסקות, כלומר, עליה לבוא לידי ביטוי לא רק בימים מסוימים בשנה, או בשעות מסוימות ביום, כי אם בכל ימי השנה ובכל שעות היום.
פירוש הדבר, שהבית היהודי צריך להיות מבוסס כולו על יסודות התורה והמצוות, וחדור רוח “קבלת העול” והשמחה של מצוה במידה כזו שהדבר יורגש גם בהתנהגות שמחוץ לבית, ברחוב ובכל הסביבה.
מקור: תרגום מאגרות קודש חכ”ז עמוד קנה
מוגש באדיבות ע”י מכון ‘אור החסידות’
