המיליארדר והפילנתרופ אלכסנדר משקביץ היה אחד מעמודי התווך של הקהילה היהודית בקזחסטן, יהודי שכולו לב ורגש, שיהדות הייתה חשובה לו לא רק בפרהסיה אלא גם בד’ אמותיו << שיחה מיוחדת עם השלוחים הרב ישעיה כהן והרב אלחנן כהן שחושפים לראשונה את פועלו העצום של הנדבן האגדי
את השם אלכסנדר משקביץ מכירים בוודאי קוראי גיליון זה, חסידי חב”ד שבכל אתר, לצד רבבות יהודים ברחבי העולם, ובקזחסטן עצמה. איש יהודי, גאה במורשתו, איש עסקים ונדבן בעל לב רחב, שבמשך השנים נטל חלק מרכזי בפיתוחה של הקהילה היהודית בקזחסטן כולה. הוא לא חסך מהונו כדי להקים בתי כנסת ומרכזים קהילתיים בערים השונות של קזחסטן, לצד תמיכה ועידוד בלתי פוסקים בחינוך היהודי ובפעילות השוטפת שיצרו שלוחי המלך.
סיפורו של הפילנתרופ אלכסנדר משקביץ, איש העסקים ואיל ההון שהלך לעולמו השנה, הוא אגדה של ממש – מסע חיים ששילב הצלחה עסקית מסחררת עם מסירות נפש יוצאת דופן עבור העם היהודי. מעבר להיותו תורם נדיב, משקביץ היה שותף אמיתי, חבר נפש, איש של נתינה מתוך רגש, ואדם שחי את יהדותו בכל רמ”ח איבריו.
לפני חודשים אחדים נפטר לבית עולמו, ודמותו בהחלט חסרה לשלוחי הרבי בקזחסטן, כמו גם ליהודי המדינה. זו הזדמנות לשוחח עם שליח הרבי ורבה הראשי של קזחסטן, הרב ישעיה כהן ועם אחיו השליח הרב אלחנן כהן, שמספרים לראשונה על דמותו של הנדבן מאחורי הקלעים, והם חולקים איתנו הצצה נדירה אל סיפורו המלא של האיש שהותיר חותם עמוק בלב הקהילה היהודית.
אורח אלמוני הופיע לפתע…
משקביץ נולד בחודש אדר ראשון תשי”א בפרונזה שבקירגיזסטן להורים פליטים מאירופה. אביו אנטון היה רופא, ואמו רחל יופה הייתה עורכת דין.
בנעוריו למד בלשנות באוניברסיטה הלאומית של קירגיזסטן, לאחר שסיים תואר שלישי היה לדיקן הפקולטה. בשנות ה-90 עבר לקזחסטן, שם קשר קשרים עם נשיאה הראשון של קזחסטן נורסולטאן נזרבייב. לימים התמנה לראש החברה לייצור אלומיניום. החברה שהקים קצרה הצלחה רבה. משקביץ שימש לימים גם כיושב ראש דירקטוריון הבנק האירו-אסייתי ונבחר למזכיר הקונגרס היהודי האירו-אסייתי. כמו כן שימש כנשיא האיגוד המסחרי האירו-אסייתי.
בשנת תשע”א דירג אותו כתב העת ‘פורבס’ כאיש השישי בעושרו בישראל ובמקום ה-297 בין עשירי העולם, עם הון של 3.7 מיליארד דולר.
למעשה, הפגישה הראשונה של השלוחים עם אלכסנדר משקביץ הייתה לא מתוכננת.
“הייתי אז בארץ למטרת גיוס כספים לבניית בית חב”ד הראשון במדינה – המרכז היהודי ‘בית מנחם ובית הכנסת לוי יצחק’ באלמא אטא”, פותח הרב ישעיה כהן, “השותף שלי לשליחות, הרב יהודה קובלקין, שהה אז בקזחסטן. יום אחד הוא התקשר אליי נרגש למדי וסיפר שיהודי אלמוני הגיע לבית הכנסת באחד מימי החולין (כשלעצמו זה היה דבר נדיר), ניגש לקופת הצדקה – קופת ברזל גדולה עם פתח צר למטבעות – והתחיל להשחיל לשם שטרות של מאות דולרים מקופלים, בזה אחר זה. הוא פשוט עמד שם דקות ארוכות כשהוא מתאמץ להכניס שטר ועוד שטר…
הדבר עורר את סקרנותו של הרב קובלקין, שכמובן ניגש אליו עם “שלום עליכם” לבבי, ושאל אותו לשמו ומהיכן הוא, אך האלמוני השיב בקצרה ‘אני מקירגיסטן’, והתחמק מלהשאיר פרטים נוספים. הוא פשוט בא, נתן את הצדקה שלו, והלך. דרך החלון הבחין קובלקין כי הלה נכנס לרכב מפואר, ונוסע לדרכו. לאחר מכן התברר כי הסכום שהשאיר שם, הספיק בדיוק לתשלום לחברת הבנייה שהיה צריך לשלם לה באותו יום! האיש לא רצה פרסום, רק לתת”…
חלפה חצי שנה בה האיש לא הופיע שוב. גם הפעם, איש לא ידע את שמו את או את מקומו.
“בשלב מסוים שכרנו משרד חדש בעיר”, ממשיך הרב כהן, “ואז נכנס יהודי עם סידור תפילה בעברית וברוסית ושאל אותי על סדר התפילה ואיך להתפלל. הסברתי לו על תפילות שחרית, מנחה וערבית, והוספתי לציין עד כמה חשוב להניח תפילין כל יום, ושזו מעלה גדולה בתפילה. כיוון שלא הכרתי את האיש, אמרתי לו שאני יכול להזמין לו תפילין חדשות, אבל זה עולה כסף. הוא מיד אמר: ‘בדברים כאלו אני רוצה את הכי טוב’. הזמנתי לו אפוא תפילין מהודרות, ארבע על ארבע בכתב הכי מהודר…
“מאותו יום שהוא קיבל את התפילין, הוא לא התחיל את סדר יומו לפני שהניח תפילין, למרות כל עסקיו המסועפים.
“זכורני שפעם אחת הוא היה בשדה תעופה בבריסל, ומישהו בא וברגע של היסח הדעת, פשוט ‘סחב’ לו את התיק מהיד עם התפילין. הטלפון הראשון שהוא עשה, היה אליי. ‘אני תקוע עכשיו ואין לי תפילין. היום עוד הספקתי להניח, אבל אני צריך תפילין חדשות למחר בבוקר’… מיד התקשרתי לשליח באותו מקום אליו הוא הגיע, והוא דאג לו לתפילין מהודרות…
“אני יכול להעיד, כאשר התפלל תפילה רגילה של יום חול, הייתי מאחל לעצמי שהלוואי והתפילה שלי ב’נעילה’ של יום כיפור, תהיה עם כזו רגש והשתפכות הנפש… שלא לדבר על התפילות שלו ביום כיפור שהיו נערכות מתוך בכיות של ממש…”
אמונה פשוטה, נתינה עמוקה
עם הזמן, הקשר בין הרב ישעיה כהן לבין משקביץ הלך והתהדק. הקשר היה אישי, חברי ועמוק. “הייתה בו התעניינות גדולה לכל דבר רוחני. אי אפשר היה שלא להרגיש את הצמאון הגדול שלו לכל דבר שביהדות”.
בפיו הייתה שגורה תמיד האימרה “בוג וְסֶה וִידיט, בוג וְסֶה סְלִישִׁיט, נֶייע פֶּרֶז׳י־וַיְּיתֶה!” [הקב”ה רואה הכול, הקב”ה שומע הכול – אל תדאג.] הוא היה חוזר ואומר זאת בכל מיני מצבים בחיים.
“עברנו ביחד הרבה מצבים”, אומר הרב כהן, “הייתי משתף אותו בקשיים שונים – ותמיד הוא היה משנן באוזניי את הפתגם הזה. הוא היה יהודי ספוג באמונה, אמונה פשוטה, כמו שהרבי הריי”צ אומר “לא פשוט להיות יהודי פשוט”, וכפי שהבעל שם טוב גילה לנו את מעלתו של יהודי שיש לו אמונה פשוטה – וזה היה הכוח העיקרי שהניע אותו לתרום ולהיות שותף מלא”…
רק לאחר שהידידות בין משקביץ לבין הרב כהן העמיקה, התחיל משקביץ בתהליך השותפות שלו עם המוסדות. הרב כהן זוכר היטב את הרגע ההוא, וזה לא היה רגע דרמטי במיוחד. “הוא שאל פעם בפשטות ובשקט ‘במה אוכל לעזור?’ מנקודה זו הוא החל להיות מהשותפים הגדולים של העשיה היהודית בקזחסטן”.
במה התבטאה השותפות שלו?
“בשני דברים עיקריים: בהקמת בתי כנסת ובתי חב”ד ברחבי המדינה, וכן בנתינה חודשית של סכום כסף עבור הפעילות. הנתינה שלו הייתה בבחינת ‘חוק בל יעבור’. עם הסכום שהוא נתן היה לנו את הבסיס לכל הוצאות הפעילות השוטפות”.
בבחינת ‘מצווה גוררת מצווה’, הרב כהן מעיד כי הנתינה שלו נתנה לשלוחי הרבי בקזחסטן קרקע יציבה להרחיב את מעגל הנתינה גם מול בעלי הון נוספים שביקשו להיות שותפים לעשיה היהודית.
משקביץ זכה לבנות בקזחסטן חמישה בתי כנסת ‘בית רחל’, בקהילות אסטנה, פאבלודר, קרגנדה, קוסטנאי וצ’ימקנט. אלו היו לא רק בתי כנסת, אלא מרכזים קהילתיים יהודים שהיוו אבן שואבת ליהודי העיר.
“אלכסנדר זכה ליהנות מהנתינה הגדולה שהוא נתן, וראה את פירות עמלו”, אומר הרב כהן. “היו לו מטוסים, וגם בתים מפוארים ויאכטות, ועם כל זאת – בתי הכנסת שבנה היו ההנאה הגדולה והאמיתית שלו. זה היה הדבר שהכי ריגש אותו. בכל פעם שהוא ערך ביקור – אי אפשר היה שלא לראות את השמחה והסיפוק על פניו, הרבה יותר מכל הדברים האחרים שהיו לו”.
הרב אלחנן כהן: “כבר בשלבים הראשונים, קיבלתי את האחריות על בניית בית חב”ד ומרכז יהודי בבירה החדשה – אסטנה. אני זוכר שדיברנו איתו על כך וסיפרנו לו על החשיבות בהקמת מרכז יהודי בבירה החדשה, ועד כמה חשוב להנגיש את היהדות ליהודי העיר. הוא מיד התחבר לרעיון, ואפילו היה נרגש מכך. הוא ראה בזה המשך ישיר לפעילות שלו באלמאטי. והיה לו חשוב לראות את היהדות פורחת בכל מקום”.
מה היה המניע העיקרי שלו לבניית בתי חב”ד? האם זה היה עניין של הכרת הטוב לקהילות במדינה בה עשה את הונו, או מצד חיבור עמוק ליהדות?”
הרב ישעיה כהן: “גם וגם. הוא היה אדם שזכר מאיפה בא, וזה היה לו מאוד חשוב. מעבר לכך, ראיתי אצלו צימאון אדיר ליהדות. הוא לא היה אדם שחיפש כבוד או פרסום בזכות התרומות שלו, להיפך. בכל ליבו רצה לראות את בתי הכנסת פעילים, לראות ילדים לומדים תורה, לראות משפחות חוזרות לשורשיהן היהודים. השמחה שלו לא נבעה מהסכומים שתרם, אלא מהתוצאות של התרומות – מהחיים היהודיים שהתחילו לפרוח בזכותו”.
הרב אלחנן כהן: “אני זוכר שהוא היה מגיע לבקר בבתי הכנסת שהוא תרם והקים, ופשוט היה עומד מן הצד, מסתכל, ועל פניו אושר עצום. לא רק הבעת פנים של שביעות רצון, אלא שמחה פנימית עמוקה גלויה. הוא היה רואה את הקהילה מתכנסת, מתפללת, לומדת – והוא הרגיש שזה השכר שלו. זה היה עבורו יותר מכל רווח עסקי”.
פעם שח באוזני אנשי “דת” שונים על השקעותיו בבתי הכנסת מתוך מחשבה כי “לכל קהילה יהודית חייב להיות מקום שבו אפשר להתפלל, לדבר ולהיפגש”, לדבריו. “מקום שבו אפשר יהיה להרגיש את הלב הפועם של הקהילה. מקום שבו יהודים ירגישו שהם בבית ויכולים למצוא עזרה, אוכל, חברים. לכן בית כנסת הוא דבר כה חשוב בכל אתר שיש בו קהילה יהודית”.
את הבניינים שתרם, תרם לעילוי נשמת אמו, ואף קרא להם בשם ‘בית רחל’. “כיבוד הורים שלו היה משהו יוצא מן הכלל”, משתף הרב ישעיה כהן. “אמו נפטרה עוד לפני שהכרתי אותו, אבל לא פעם ראיתי אותו מבקר את אביו ע”ה. באיזו יראת כבוד, דרך ארץ ובאיזו אהבה גדולה הוא התייחס אליו. הוא הרגיש את גודל הזכות להנציח את שמה של אמו על המוסדות שבנה”.
הדולר של הרבי ליווה אותו בכל מקום
כבר באחד משלבי ההיכרות הראשונים שלו עם משקביץ, העניק לו הרב כהן כ”שותף לעשיה היהודית הגדולה”, מתוך האוצר הגנוז – דולר לברכה שקיבל מידיו הק’ של הרבי.
איך הוא קיבל את זה? המיליארדר הבין את המשמעות המבורכת של דולר בודד?
“הוֹ, הוא קיבל את הדולר בחרדת קודש ושמר עליו מכל משמר לאורך כל השנים. הדולר של הרבי היה מונח בכיסו באורח קבע.
“לפני כשנתיים הוא אושפז בבית רפואה לאחר אירוע בריאותי חמור שעבר, וכמובן שהוא הועבר ל’מדי בית הרפואה’, אך אז הדולר נעלם… משפחתו ניסתה למצוא את הדולר היקר של הרבי – אך לא הצליחה. סיפרו לי לאחר מכן שהדבר מאוד הטריד אותו.
“כיוון שידעתי את החיבה המיוחדת שהייתה לו לדולר של הרבי – דאגתי לתת לו דולר אחר של הרבי, והוא ליווה אותו ממש עד ימיו האחרונים”…
בשל היותו יהודי בעל לב חם ויכולת נתינה, משקביץ לא הגביל את עצמו רק לפעילות היהודית בקזחסטן – למרות שזו הייתה הכי קרובה לליבו – אלא גם העניק נתינות יפות לגופים יהודיים וחסידיים נוספים ברחבי העולם.
“זה התחיל בקזחסטן”, אומר השליח הרב אלחנן כהן, “אבל התפשט על פני מקומות רבים. הוא זכה לסייע ולתמוך בהרבה נושאים של קדושה בארץ ובעולם כולו. דוגמה קטנה: הוא היה שותף בפרויקט האדיר של ‘כולל תורה’ בחבר המדינות הפועל גם בקהילות דוברי רוסית ובמדינות נוספות. הנאה מיוחדת הייתה לו מחוברות הלימוד העשירות שהם מוציאים מדי חודש.
“אלכסנדר היה שותף גם בקניית כמה טונות מצות עבור כל יהודי קזחסטן לקראת חג הפסח. הוא תרם ספרי תורה רבים. כמה מרגש היה לראות את האושר ניבט מעיניו שעה שרקד עם ספר התורה חבוק בידיו. הנתינה שלו הייתה בבחינת ‘חוק בל יעבור’. הוא הקפיד כמובן להשתתף מדי שנה במגבית יום ההילולא של רבי לוי יצחק זצ”ל לבקשתו של הרבי.
הוא גם השקיע במוסדות תורה וחינוך במקומות נוספים. מדי פעם אני מגלה עוד מקומות שהוא החזיק מכספו”.
הרב ישעיה כהן: “אני כשלעצמי מעולם לא התעניינתי אצלו למי הוא נותן. לא הרגשתי שהוא צריך רשות או הכוונה ממני. באמת הוא נתן בעין נדיבה, ושכל זה יעמוד לו כעת לזכות נשמתו.
“הזכויות של משקביץ הן רבות, ואפשר לומר כי הן עמדו לזכותו לאורך השנים. פעם ניסו להתנקש בחייו וירו לעברו כמה כדורי מוות”, מספר הרב כהן. “חייו ניצלו באופן ניסי. אין לי שום ספק שהרבי ואבא של הרבי, המרא דאתרא כאן – שהוא הפך להיות שותף מלא בפעולות שלהם – הם שעוררו עליו רחמים והצילו אותו.
“הייתי עֵד למקרים רבים בהם אמרו שהוא בנפילה של ממש, אך הקב”ה הציל אותו בכל פעם מכיוון אחר. הכרתי אותו כבר מאז שנת תשנ”ו, ולאורך כל השנים הללו ראיתי שהייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת שליוותה אותו. אין בליבי שום ספק, שמה שהוא נתן – הוא קיבל מהרבי לא רק ‘פי חמש מאות’, כמו שהרבי בירך, אלא עד בלי די”.
אלכסנדר משקביץ היה דמות בינלאומית שרקם קשרים עם ראשי מדינות ועם אנשי עסקים מהמובילים בעולם. איך הוא שילב את עולם העסקים הגדול עם המסירות שלו ליהדות ולכם השלוחים?”
“הוא היה אדם עם ראייה רחבה שראה תמיד את התמונה הגדולה”, אומר הרב ישעיה כהן. “הוא הבין את החשיבות של קשרים, והיה לו מעגל השפעה עצום. יחד עם זאת, הוא נשאר צנוע מאוד ביחס ליהדותו. מעולם לא ניסה להרשים אף אחד. הוא היה מתייעץ איתי בפשטות על עניינים יהודיים, כאילו אני הרב שלו. שלא כדרך גבירים רבים שמחווים דעה גם בענייני יהדות – מעולם לא התיימר להבין יותר ממה שהבין, והיה קשוב מאוד לכל דבר שקשור למסורת.
“הוא ידע להפריד בין הדברים: בעולם העסקים הוא היה איש עוצמתי ובעל השפעה, אבל כיהודי – הוא היה פשוט יהודי שרוצה לקיים מצוות ולעזור לעם שלו.
הרב אלחנן כהן: “אני זוכר פעם אחת שהוא היה צריך לנסוע לפגישה חשובה עם נשיא של אחת המדינות. הוא היה צריך לעלות על מטוס פרטי. הוא התקשר אליי ממש לפני הטיסה, לשאול אם הוא יכול להניח תפילין במטוס. שכן הזמן היה קצר, והוא לא רצה להפסיד את המצווה. אמרתי לו ‘וודאי! זו מצווה גדולה, גם אם אתה ממהר לפגישה חשובה’. הוא התרגש מאוד, והבנתי כמה זה חשוב לו. זה הראה לי כמה המסירות שלו למצוות הייתה אמיתית, ולא רק למראית עין. הוא פשוט חי את המצוות”.
הרב ישעיה כהן: “אספר סיפור מופלא אותו אני מספר כעת לראשונה: פעם תוכננה לו פגישה חשובה עם פוטין, נשיא רוסיה. אלא שהקרמלין קבע את מועד הביקור ל…יום הכיפורים. הוא שאל אותי מה לעשות ואיך לנהוג. אמרתי לו שביום הקדוש הזה יש לעם ישראל פגישה חשובה ביותר עם מלכו של עולם, הוא הממליך מלכים ולו המלוכה… אלכסנדר לא היסס הרבה, וביטל את הפגישה עם פוטין, כשהוא בוחר להיות ביום הזה בפגישה עם מלכו של עולם…
“ועוד מקרה מעניין של ‘גאון יעקב’ בו הוא ניחן: שנה אחת, נשיאה הראשון של קזחסטן הגיע לביקור ראשון בארה”ק. אל המשלחת הדיפלומטית הרחבה הוזמן גם אלכסנדר משקביץ, וכמובן גם אני. בשלב מסוים, הנשיא והמשלחת עלו להר הבית. למרות הרגישות הרבה, הסברתי לו בפשטות כי עדיף שיחכה איתנו ברחבת הכותל, וכאשר שהנשיא יחזור מהר הבית וירד לכותל, נצטרף אליו. ואכן כך הוא עשה.
“אינני יודע אם הרבה היו עומדים בניסיון כזה, אך אצלו היה פשוט שאם הרב אומר לו שאסור לעלות להר הבית – אז לא עולים…”
מורשת של אמונה עמוקה
מר אלכסנדר משקביץ נפטר לפני חודשים ספורים. הוא השיב את נשמתו לבוראה בשבת קודש פרשת ויקהל, כ”ב באדר תשפ”ה, יום לאחר שהחל לומר פרק ע”ב בתהילים (גימטריה ‘חסד’), למגינת לבם של רבים שנהנו ממנו ומאישיותו היהודית הלבבית.
מה המורשת שאלכסנדר משקביץ משאיר אחריו?”
“המורשת שלו היא מורשת של אמונה עמוקה; של מסירות נפש ונתינה ללא גבולות”, אומר הרב ישעיה כהן. “הוא הוכיח שאפשר להיות איש עסקים מצליח בקנה מידה עולמי, ובו זמנית לשמור על ענווה, על חיבור עמוק לשורשים, ולתרום למען הכלל מכל הלב בלי פניות אישיות. הוא השאיר אחריו מסר לא-כתוב – הידיעה שמעבר לכל ההצלחות הגשמיות, הדבר החשוב באמת הוא הקשר לקדוש ברוך הוא, לעם ישראל, לתורה ומצוות. הוא היווה דוגמה חיה של הכרת הטוב, צימאון ליהדות, והשמחה שבנתינה – אלו הערכים שאותם עלינו לאמץ ולשמר”.
הרב אלחנן כהן: “הוא היה דוגמה חיה לביטוי ‘כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא’. הוא לא רק תרם כסף, הוא בנה עולמות שלמים של יהדות. הוא נתן לאלפי יהודים בקזחסטן את האפשרות לקיים חיים יהודיים מלאים, ללמוד תורה, להתפלל, לחגוג חגים. הוא החזיר את הניצוץ היהודי למקומות שבהם הוא כמעט כבה.
“אני מקווה שההולכים בדרכו ימשיכו את דרכו המפוארת, ויבינו את הזכות הגדולה שהייתה להם לחיות לצידו של איש מיוחד שכזה. הסיפור שלו צריך להוות השראה לכל יהודי, להעצים את הניצוץ היהודי שבו ולפעול למען הכלל.
“יצויין כי נשיא קזחסטן מר טוקאייב שהיה עמו בקשרי ידידות, שיגר מכתב תנחומים למשפחה, לצד מנהיגים וראשי מדינות נוספים”.
* * *
סיפורו של אלכסנדר משקביץ הוא סיפור של השגחה פרטית, של חיבור בלתי נתפס בין גביר בעל ממון וקשרים, לבין שלוחים שבאו בשליחות הרבי המשלח להפיץ את אור היהדות. הוא הוכיח שעם אמונה נכונה ונתינה מכל הלב, אפשר לחולל מהפכות ולהאיר עולם שלם. זכרונו לברכה.
