היה מלך שאהב לצפות בדברים חריגים.. קסמים.. הפתעות או פנטזיות… מי שהצליח להרשים אותו, בא על שכרו ביד רחבה. קוסמים ולהטוטנים שונים שיחרו לפתחו וכשהצליחו לרתק אותו בלהטוטיהם זכו לקבל בתמורה מטבע זהב.
יום אחד הגיע אדם ואמר למלך שהוא מוכן להראות משהו מיוחד במינו אך הוא דורש לקבל מראש חמישים מטבעות זהב.
– חמישים מטבעות זהב? סכום כל כך גדול, למה זה מגיע לך? שאל המלך.
– כי אני אחזור על הפעולה חמישים פעם וכל פעם תתפעל מחדש… המלך מאוד הסתקרן לראות את התעלול המפתיע והסכים לבקשתו.
אותו אדם הוציא מכיסו קופסה ובה מחטים. הוא ניגש לעץ הקרוב נעץ בה מחט אחת והתרחק כחמישים מטר.
– שים לב אדוני המלך, אמר, תוך שהוא שולף מחט אחת מהחבילה שבקופסה וזורק אותה לכיוון העץ. וראה זה פלא, המחט עפה באוויר ונכנסה בדיוק לתוך חור הַמַּחַט הנעוצה בעץ…
הנוכחים לא האמינו למראה עיניהם והמלך עצמו כמובן היה מאוד מרוצה. – שים לב אדוני המלך, הנה המחט השנייה. אמר האיש וזרק את המחט השנייה כשהוא מצליח להשחיל אף אותה ממרחק רב אל החור של המחט הנעוצה בעץ. כך, לעיניהם המשתאות של המלך ופמלייתו, הצליח האיש להשחיל חמישים מחטים !
– יפה אמר המלך, אכן מגיע לשלם לך חמישים מטבעות זהב אך ייחד עם זאת אני מצווה להלקותך גם בחמישים מלקות.
– על מה ולמה אתה מצווה להלקותני ? זעק האיש.
– על כך, השיב המלך, על כך שאדם מוכשר כמוך מבזבז את כשרונו על דברים כ”כ חסרי ערך.
✿
להקמת המשכן וכליו, נדרשה מלאכה מרובה, ובהתחשב בתקופה הקדומה, ללא כל שכלולים טכנולוגיים, הרי זו הייתה ממש חכמה עצומה.
אחת המלאכות שנדרשו להכנת גג המשכן וכיסוי הקרשים הייתה הכנת יריעות מצמר עיזים,
כיצד נעשתה מלאכה זו ?
היו נשים מוכשרות שיהיו בקיאות במלאכת טוויית חוטים מהצמר. התורה מעידה עליהן שפעולת הטווייה נעשתה על ידן באומנות מיוחדת ובחכמה נדירה. כי הם טוו את החוטים עוד בהיותם מחוברים לעיזים, לפני הגזיזה.
בכך התכוונו לשדרג את תרומתם, ולהביא יצירה מסוג החי. ואכן גם על כך משבחים אותם וכך נאמר בפרשתנו: וְכָל-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה טָווּ, אֶת-הָעִזִּים.
✿
התורה אינה באה רק לספר סיפורי היסטוריה, מטרתה העיקרית היא לתת לנו הוראה והדרכה בחיי היום יום העכשוויים. כשמה, כן היא, תורה מלשון הוראה. מה אפוא, נוכל אנו ללמוד מסיפורן המיוחד של הנשים המוכשרות ?
צריך לדעת להשתמש נכון בכישרונות ! כאשר הקב”ה חנן אדם בחוש או בכישרון ייחודי, וכל אחד ניחן בכישרון המיוחד לו, ברור כי עליו להשתמש בו לקידומו האישי, אך אין די בכך. צריך להשתדל להשתמש בו באופן כזה שהוא יקדם את המטרה המרכזית של הבריאה כולה, יתרום גם לסביבה הקרובה וליקום כולו. זה אומר להשפיע על המיקרו ועל המאקרו… לבנות עולם טוב יותר. ובמילים אחרות לעשות “משכן” לה’, ליצור מקום בו הקב”ה יוכל לשכון בצורה גלויה.
כישרונות כמו, חוש במוזיקה או בציור, יכול כתיבה או נאום ועוד ועוד, ניתנו לנו במתנה כפיקדון מבורא עולם, לא בשביל טיפוח האגו שלנו, או טיפוח קרירה אישית אלא בשביל עולם מתוקן יותר.
חשוב שנזהה בנו את הכישרונות והיכולות שלנו, לא נתעלם מהם, אלא נשתמש בהם כראוי.
✿
בספר “היום יום…” מביא הרבי שאף שמלאכת אפיית לחם היא מלאכה הצריכה מאוד, שאין העולם יכול להתקיים בלעדיה, מכל מקום, מי שמוכשר להיות ‘נוקב מרגליות’ ונעשה ‘אופה לחם’ אינו ממלא את תפקידו.
הרבי התבטא פעם בחריפות כלפי מי שאינו משתמש נכון בכישרון שקיבל מהוריו, ומחנכיו השקיעו בו לפתח אותם, ואף הוא הקדיש לזה זמן יקר, שאם אחרי כל זה הוא אינו משתמש בו כראוי הרי הוא ממש ‘פושע’ !…
מי שיש לו כישרון להשפיע על 1000 אנשים, ומשפיע רק על 999, הוא לא מילא כראוי את תכלית בריאתו שבשבילה ירדה נשמתו לעולם.
בהצלחה ושבת שלום
הרב ברוך וילהלם, בית חב”ד נהריה
