א. בחמשה עשר בשבט – ראש השנה לאילנות – מנהג לאכול מפירות העץ והאילן, במיוחד מאותן הפירות שבהם נתברכה ארץ ישראל והם: ענבים, גפן, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים (דבש).
ב. כשאוכלים אחד מ”שבעת המינים” שבהם נתברכה ארץ ישראל (כולל גם חיטה ושעורה – כלומר מיני מאפה שנעשו מדגנים אלו), צריך לברך מלבד הברכה הראשונה שלפני האכילה גם ברכה אחרונה (- ברכה מעין שלוש).
ג. לפני אכילת כל פרי הצומח על אילן מברכים “בורא פרי העץ”.
ד. לאחר אכילת הפרי מברכים “בורא נפשות רבות”.
ה. אם בין הפירות שנאכלו נמצאים גם פירות שבהן נתברכה ארץ ישראל (המוזכרים בהנ”ל – אות א’), צריך לברך אחר כך את הברכה האחרונה “על העץ ועל פרי העץ”, ולא “בורא נפשות”.
ו. אכלו את הפירות באמצע הסעודה, אין צורך לברך על הפירות ברכה אחרונה מיוחדת, ברכת המזון פוטרת ברכה זו.
ז. כשאוכלים פרי חדש בפעם הראשונה בעונת גידולו, מברכים תחילה ברכת “שהחיינו” ואחר כך את הברכה המתייחסת אל הפרי (שתי הברכות מברכים לפני אכילת הפרי).
