פרק ה’ • שז”ר מפעיל קשרים להצלת הרבי

מיד החלה פעילות קדחתנית שרבים מפרטיה עדיין לוטים בערפל ועוד לא הגיעה השעה לספרם. במרכז הפעילות החשאית, שהיתה בעיקרה דיפלומטית, עמד בברלין, בירת גרמניה, שניאור זלמן רובשוב, עסקן בכיר בתנועה הציונית הסוציאליסטית, שלימים נודע בשם זלמן שז"ר, והיה נשיא מדינת ישראל. הוא היה זה שהפעיל את קשריו המסועפים, כדי להניע ראשי מדינה, דיפלומטים, סופרים ואנשי רוח, שירימו קולם למען הצלת הרבי ושחרורו.

במקביל עמדה ריגה, בירת לטוויה, במרכז פעילות ענפה לשחרור הרבי. כאן משך בחוטי ההצלה, הנציג החרדי ב"סיים" הלטווי, ר' מרדכי דובין, שהשפעתו חרגה הרחק מתחומי מפלגתו והיה דמות פופולארית בחיי הציבור הלטווי.

דברי תורה על בדלי סיגריות

הרבי שובת רעב. הוא סיים כבר את תפילתו, הראשונה בכלא, בלי תפילין, ועתה הוא יושב ואומר דברי תורה באזני שני העצירים היהודיים היושבים עמו. גם העציר הגוי, אדם פרימיטיבי ביותר, מאזין, וכאשר הרבי סיים את דבריו, סיפר העציר הלא-יהודי על חוויה מחרידה שעברה עליו בשבתו בצינוק. מסתבר כי הוא לא ידע שבעת כיבוי אורות חייבים כל העצירים לשכב ולישון. הוא המשיך לשבת ולעשן וכאשר הסוהר שהציץ לתאו, פקד עליו לישון מיד, הוא קילל אותו בקללה רוסית עסיסית. על כך הוא נלקח לצינוק ועתה הוא מתאר באזני חבריו הנדהמים את מוראותיו של מקום, בו הוא עמד בביצה טובענית עד קרסוליו, כשבסביבו קירות רטובים, עליהם רוחשים תולעים שחורים ולבנים ועכברושים גדולים קופצים עליו, תוך השמעת קולות מאויימים. הוא עשה בצינוק לילה שלם ובבוקר, כאשר הסוהר הוציא אותו, הוא הוסיף להתעלל בו במכות ואיים שיחזירו אותו לצינוק על עבירת משמעת קטנה ביותר.

הרבי שומע את הסיפור ונזכר כי מאז הובא לשפולארקי, כבר איימו עליו פעמים אחדות שיכניסו אותו לצינוק…

כל פעם שחלקו אוכל לתאים, הכריז הרבי מחדש כי הוא שובת רעב ולא יגע באוכל (או במים) עד שיחזירו לו את התפילין. כך עברו הימים רביעי וחמישי והרבי יושב בתענית שנכפתה עליו. בימים אלה הוא העסיק את עצמו בכתיבת דברי תורה וחסידות על… בדלי סיגריות. עט היה ברשותו של הרבי וסיגריות היו לו, אך נייר כתיבה לא היה לו וכך הוא העלה את רעיונותיו, שחלק מהם שימש לאחר מכן יסוד לזכרונותיו מימי המעצר – על בדלי סיגריות. ברגע מסויים התפרץ הסוהר לתא, היכה ברבי באגרופיו וחטף מידו את העט, תוך השמעת קללות נמרצות, כשהוא חוזר על האיסור הקיים על כתיבה בכלא.

במצב זה, כשהוא שבור בגופו אך איתן ברוחו, הובא הרבי לחקירה הראשונה, אור ליום שישי, כ-48 שעות אחרי שנעצר.

את החקירה ניהלו שלושה אנשים, שני רוסים והיהודי לולב, שעצר את הרבי, יחד עם חברו נחמנסון. ראש צוות החוקרים היה הרוסי דכטרייב.

החוקר היהודי – רוצח מגיל 14

קירות החדר, אליו הוכנס הרבי לחקירה, היו חלולים ובחדר הסמוך לו ישבו פקידי הג.פ.או ורשמו סטנוגרפית כל מילה שיוצאת מפי הנחקר. הרבי החליט להפגין עוז רוח ובהכנסו לחדר, העיר שזו הפעם הראשונה שהוא נכנס לבית כלשהו והנוכחים אינם קמים לכבודו…

דבריו הרגיזו את החוקרים ולולב שאלו, האם יודע הוא היכן הוא נמצא? יודע גם יודע – השיב הרבי – אני נמצא במקום שהוא פטור מן המזוזה (ולתוספת ביאור "הסביר" לחוקרים, כי ישנם מקומות שלפי הדין פטורים מן המזוזה, כגון אורווה של סוסים, בית-שימוש וכו').

החוקרים רתחו מזעם והחלו להתלוצץ על חשבון הרבי וללעוג לו. אך הוא גער בהם בחוזקה ותבע לתת לו את ילקוטו, כפי שהובטח לו. "אין לכם רשות להתעלל בי!" – קרא.
"בלום פיך!" – קרא לולב והרים את ידו – "הרואה אתה יד זו? מיום שמלאו לה 14 שנה, היא עוסקת במלאכת הקודש, לשלוח לעולם האמת מורדי-אור שכמותך. עד אחד נשמיד אותם. טלית ותפילין אתה רוצה, אה? לפח האשפה זרקנו אותם…"

הרבי האזין לרשימת "חטאיו" בנחת והשיב על ראשון-ראשון. עוד לפני שניתנה לו רשות הדיבור, הרים ראש צוות החוקרים צרור של מכתבים ואמר כי מכתבים אלה מגלים את "פרצופו האמיתי" של הרבי, כאשר הם מעידים על קשריו המיסטיים, המוזרים והחשודים, שריח של קונטרה-רבולוציה נודף מהם, עם הפרופסור ברטשנקו.

אמר הרבי בתשובה להאשמות:

"אינני מכחיש כי יהודים רואים בי אוטוריטה (סמכות), אך אין זה אשמתי. איני כופה ואיני מטיל את סמכותי על איש ומעולם לא ניצלתי את האוטוריטה שלי לפעולות נגד האינטרסים של ברית המועצות".

"אין זה נכון שהנני מנהיג היהדות וודאי שאין זה נכון שאני מושל ושולט על היהודים. שלטון וכפייה הם זרים לחלוטים לדרכי החסידות. מנהיגות אצל חסידים פירושה גדלות רוחנית ושאיפה להגיע לשלמות מוסרית ורוחנית עליונה. כדי שגם אחרים ילמדו ללכת בדרך זו. לכך מגיעים לא בדרכי כפיה ועריצות. אלא על ידי דוגמא אישית ורצון חופשי."

"תפקידי לדאוג לכך, שכל מי שרוצה לשמור על יהדותו ולהיות דבק בה, יוכל למלא את מבוקשו. אם מישהו רוצה להיות גוי. אין אני מתערב בעניניו. הכל נעשה מתוך רצונו החופשי של האדם ומה החטא והעוון בכך?"

החוקרים הלא-יהודיים הקשיבו לדברי הרבי בדריכות. הוא הסביר להם את מהותה של החסידות והחוקרים דרשו מלולב לתרגם ולהסביר להם את הדברים.

הרבי המשיך להרצות את דבריו ואמר לחוקרים כי מעולם לא הטיל על איש לשלם מס כלשהו. "אני מסביר ליהודים כי חובתם היהודית ללמוד תורה. וכשיהודים סבורים, כי הם חייבים ללמוד תורה, הם מייסדים "חדרים" וישיבות. אין בחוק הסובייטי כל איסור על כך. מעולם לא פורסם בבריה"מ חוק רשמי, האוסר על קיומם של מוסדות חינוך דתיים – כך לפחות הצהיר התובע הכללי קרילינקו. ובכן. – שאל הרבי – בקולו של מי אני חייב לשמוע. בקול התובע הכללי קרילינקו או בקולו של לולב?"

"פעולותי ודברי אינם נוגדים את חוקי בריה"מ. אם יהודים באמריקה שולחים כסף לקרובים עניים ברוסיה ומוסיפים דולר, כדי שהללו יוכלו ללמד את בניהם תורה, אין זה נוגד את האינטרסים של בריה"מ, אלא אדרבה, זה מכניס מטבע זר למדינה..

אשר לפרופ' ומכתביו המסתוריים, סיפר הרבי:

"פרופסור ברטשנקו התחיל ללמוד את תורת הקבלה ותוך כך נכנס בראשו רעיון לגלות את "סודו" של המגד דוד, אחרי שהוא מאמין, כי מאחורי סמל יהודי זה מסתתרים סודות כמוסים ביותר, שעל ידי פענוחם אפשר יהיה לבנות עולמות ולהחריבם..

"לפני ארבע שנים (ב-1924) – סיפר הרבי – פנה אלי פרופ' זה, כאל מי שבקי בתורת הקבלה וביקשני לגלות לו את ה"סוד" שהוא מחפש. הסברתי לו כי אין סוד כזה ורק דמיון ורעות-רוח מתעתעים במוחו, כי אין החסידות יודעת מאומה על "סוד" כלשהו או על כוח טמיר ונעלם הגלום, כביכול, במגן-דוד.

"אולם הפרופסור אינו מוותר וממשיך להריץ אלי מכתבים ובהם בקשה חוזרת ונשנית לגלות לו את ה"סוד"..

"בעוד 24 שעות תומת בירייה!"

בתום דברי תשובתו להאשמות שהעלו נגדו החוקרים, הזהיר הרבי את לולב היהודי מפני עלילת הדם שמנסים לטפול עליו. "הצאר ניקוליי העליל עלילת דם על בייליס ואתם עושים אותו דבר לי" — הטיח בהם הרבי והוסיף: "כתבתי מכתבים לאמריקה וביקשתי את היהודים שיתמכו בהתישבות היהודית בבריה"מ.. אין אני שונא למדינה ואם כי רחוק אני מדרככם, הריני תומך במעשים הטובים שאתם עושים והראייה תמיכתי בהתישבות החקלאית של היהודים".

כאן העיר ראש החוקרים, דכטרייב, כי ידועה להם עמדתו החיובית של הרבי כלפי ההתישבות החקלאית והם מעריכים זאת. אולם לולב, שהיה מומר להכעיס, התעלם מדברים אלה ונטפל אל הרבי בתביעה שיסיר את הטלית קטן שלו. "זרוק את השטויות האלה" — צעק לולב וליווה את דבריו בצחוק שטני.

הרבי השיב כי אם יכריחו אותו להסיר את הציצית, הוא לא יוסיף להשיב על השאלות שמציגים לו. אם ברצונכם להסיר ממני את הטלית-קטן באיומי אגרוף ואקרח — בבקשה, תנסו לעשות זאת! — אמר.

תוך כדי דין-ודברים נכנס לחדר החוקר נחמנסון ובראותו את הרבי פרץ בצחוק פרוע וסיפר לחבריו החוקרים:

"היודעים אתם, כי אבי הלך בשעתו אל הרבי מליובאוויטש וביקשו שיתפלל, כי אמי היתה עקרה. ואכן, עזרה התערבותו של הרבי ובעקבות ברכתו נולדתי אני…"

החוקרים מילאו את פיהם שחוק למשמע ה"בדיחה" המוצלחת והחקירה נסתיימה בשעת לילה מאוחרת, לא לפני שבסיומה אמר לולב לרבי: "בעוד 24 שעות תומת בירייה!"