משנת חייו ופועלו

כשחייל בשירות צבאי מקבל פקודה, הוא חייב לבצע אותה באופן מיידי . רק לאחר שביצע אותה, הוא רשאי לקחת את הזמן כדי לחקור את החשיבות הפקודה ♦ הרבי כותב

הפקות על אישים מהתנ”ך, מרשימים ככל שיהיו מנקודת המבט האמנותית, לא הצליחו בהיבט המהותי של הצגת דמות אמיתית • הרבי כותב

לא נדרש דמיון רב כדי להכיר בכך שבתור דוגמה, אילו כל “בני נח”, דהיינו אומות העולם, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, היו שומרות על המצוות האלוקיות האלה ונאמנות להן, לא היתה שום אפשרית כלשהי, על-פי הסדר הטבעי של הדברים, שיתרחש דבר כמו שואה

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו”ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

אנחנו יכולים רק לקוות ולהתפלל, ואכן, הננו בטוחים שמכיוון ש”התורה ניתנה לעשות שלום בעולם”, המאמצים הבלתי נלאים שלנו להפיץ שלום והרמוניה על ידי התורה, תורת חיים ותורת אמת, בסופו של דבר יניבו פירות במידה המלאה ביותר – “ודבר ה’ יקום לעד” • הרבי כותב

כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה

אם לא מנצלים במידה מלאה את הכוחות האלה שניתנו מלמעלה, הרחמנות גדולה הרבה יותר, מכיוון שהדבר גורם להפרעה בסדר הכללי של העולם, כפי שזה לגבי מכונה מורכבת, שבה לכל חלק יש את התפקיד המיוחד לו והוא חייב לפעול בצורה מלאה • הרבי כותב

לאור העובדה שהעם היהודי מהווה יישות אחת, גוף אחד, וכל יהודי הוא חבר בה, אף יהודי אינו יכול לטעון שהפעולות שלו ודרך החיים שלו הם משהו פרטי וזה לא העסק של אף אחד, משום שהם כן משפיעים על כל הגוף של העם היהודי, ויש להם קשר ישיר לביטחון של ארץ ישראל ולעם היהודי אשר חי שם • הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב”שנים” ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת

הגורם היחיד להישרדותו של העם היהודי (ולא בקאריביים..) היה וימשיך להיות, הדבקות בתורה ובמצוות • הם שנתנו לעם היהודי את האופי והעוצמה הייחודיים שלו • “ודתייהם שונות מכל עם” • הרבי כותב

הייתי מציע גם שיהיה לך שיעור קבוע עם בעלך בפרשת השבוע ואולי גם באיזה תחום אחר שהוא בעל עניין מיוחד. האמור יחזק את היחסים במשפחה, הן בין ההורים והן עם הילדים, ויכול להוסיף מידה רבה מאוד לשביעות הרצון האישית ולהגשמה העצמית • הרבי כותב