חינוך

“בשעה טובה נולד לנו בן” או: “סבא הלך לעולמו הבוקר”… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת

היכולת המובנית של האדם להניע את עצמו אל עבר מטרות הנראות לו כמתאימות עבורו ולהשקפת עולמו מותנית לא במעט במינון המשוב החיובי אותו הוא קולט מסביבתו.

לפעמים מרוב מתיקות נדמה לנו כי היא נמוגה בענן של טעם צורב ובלתי נסבל. לכל אורך היממה עשויים אנו לפגוש דמויות ססגוניות יותר או פחות, כאלה אשר מנת חלקם אינה עולה בקנה אחד עם נקודת האמת המשוייכת לעולם התחושות.

אף תיקון אינו ניכר ואף קרע אינו מותיר אחריו עקבות, כל זאת נכון עד לרגע ההכנסה להתנור, או אז הרכות של לפני דקותיים הופכת לנוקשות

עם גבור החריקות ומתוך אנחה כבדה מחלחלת ההכרה במוחו כי אב – בונה, אך אב גם הורס וכל מעשיו בספר נכתבים ● צא וראה כוחו של בניין אב

ראשית, בכל הקשור בחינוך הילדים הולכים אחר רצונו של הילד, שאלו נא אותו באיזה מקום הוא יחוש בנוח, היכן הוא מרגיש מחובר לצוות ולמקום

לא מוכן לשחרר אותנו ההורים. ומצד שני ילד צעקן עקשן נפגע מכל דבר פגיע רגיש כל דבר שלא נראה לו מתחיל בכי.

הנקודה המבדילה בין שימור מצב ובין התפתחות תהליך של צמיחה, תהליך היכול להביא כל אדם אל פסגות הגבוהות מאלה שהעיז לחשוב עליהן בעברו. האדם מסוגל להפיק מעצמו הרבה מעבר לכל תחזית או מדידה הקובעת את מנת משכלו, הכול תלוי ביכולת ההנעה שלו, ברצון לכבוש פסגות מבלי הבט על חוות הדעת אודותיו

מועדי השנה, הם הזדמנות עבורנו ללמוד ולגדול דרך אותו הזמן. כל התרחשות, חג או מאורע מזמינים אותנו להסיק ולהפנים גם לחיינו, שלנו. אם כך, ט”ו בשבט הוא הזמן ללמוד מהאילנות והפרחים.

כשהציפור פורחת מהקן ♦ וגם: אינני עוסק בספרי קבלה ובמזלות