על הפרק

ושוב איך יציאת מצרים מראה לנו היבטים נוספים ביום-יום..

כשייבנה בית-המקדש, אפילו אומות-העולם יתייצבו לשמור עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: “כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים”

נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, “ושבו בנים לגבולם”

לרוב הציבור חשוב שיישמרו ערכי היהדות. מדוע נציגיו במערכות השלטון והתקשורת אינם מרגישים מחויבות להיאבק למען ערכים אלה?

מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים לאחר שנכתבו. מה באמת פשר הערך הכל כך מקודש שמעניקים ללימוד התורה?

בצמתים רבים בחיים מוצאים אנו את עצמנו חושבים שחור * מחקרים מראים את ההשפעה שיש על העתיד להתבצע בכוח המחשבה * ומי התחיל?

מדוע דווקא ה’עיקר’ העוסק באמונת הגאולה נוסח בסגנון של קושיה ותירוץ: “ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו”?

בראש-השנה אנו מקבלים עלינו מחדש את מלכותו של הקב”ה ומכתירים אותו למלך עלינו ועל העולם כולו. והוא מצידו מעניק רוב שפע לכל השנה