על הפרק

ישתו של הרבי יש בה שילוב מיוחד במינו של רכוּת ונוקשות, פתיחות וקביעת גבולות, אהבה ונחישות. זה שביל זהב שנסלל בקפידה

האסור והמותר, ההתנהגות והסגנון. על בית מקדש מעט – בית כנסת.

ישנם כאלה, ובפרט אלו הרחוקים מרחק רב מחיי היהדות, רואים ביהודים שומרי המצוות כנציגי הדור הישן. וכאשר הם נתקלים באדם צעיר הרכון על אחד מספרי התורה

לא אחת שאלנו את עצמנו : איך קורה שיהודי שומר תורה ומצוות, דבק באמונתו בבורא העולם, ובכל אופן לפעמים הוא עובר עבירה! והרי בשעת מעשה ידע שהמעשה אסור!

שבעה עשר בתמוז מוכר יותר כיום תחילת החורבן, היום שבו נבקעו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני. ואולם ביום זה אירעו לישראל חמש פורעניות קשות

“חסידים! מה שאתם מכניסים אל הפה אתם בודקים היטב; האם אתם בודקים כך גם את מה שאתם מוציאים מהפה?!”

אין עוד מדינה בעולם שאויביה מדברים בגלוי על השמדתה. אסור לנו לעצום עין לרגע קט, ותמיד אנו זקוקים לשמירה ולהגנה של הרועה, הקב”ה, שומר ישראל

בימים האלה, ימי ‘בין-המצרים’, אנו אבלים על חורבנו של בית-המקדש, אך למעשה, הכמיהה לבניינו מלווה אותנו בכל יום ויום. מדוע בית-המקדש חסר לנו כל-כך?