הרבי מליובאוויטש

כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת

“במשך השנים שחלפו מאז שהפסקת פעילות זו, כאשר העסקת את מוחך בכמה מחשבות נשגבות מאוד אודות הבאת שלום ושמחה לעולם כולו, אני מסופק האם אתה יכול להצביע על אדם אחד ויחיד אשר לעת עתה נושע בזכות ההרהורים הללו ” • הרבי כותב

לפתע קפץ ממקומו כנשוך נחש וקרא בהפתעה: “מה? הרבי דיבר איתך על צוואה?”… . כשנשלחתי לקליפורניה, מצב היהדות פה היה חלש מאוד. רבבות צעירים יהודים נמשכו לכיוון ה’היפיס’. הם היו מתהלכים עם שערות ארוכות, צמות ועגילים, אבל – חיפשו את האמת

בהתייחס לכותרת של כמה מהפרסומים שלך, היינו “בעיית הפתרון והחשיבה”, אני משוכנע שכאשר יוצאים עם מסר ברור ותקיף לדור הצעיר בכלל, ולצעירים יהודיים בפרט, ברוח זו שלעולם הזה יש בורא ומנהיג, לדבר זה כשלעצמו תהיה השפעה ניכרת, וזה יסייע לפתור בעיות רבות שהדור הצעיר בן זמננו עומד בפניהן • הרבי כותב

היתה לי הפתעה מסוימת לקרוא במכתבך שהסוציאליזם מונע ממך ללמוד על היהדות. לאמתו של דבר, צדק חברתי הוא אחד העקרונות הבסיסיים של היהדות התורנית • הרבי כותב

אם יש לו איזשהו רגש כלפי הצד האחר, הוא לא היה רוצה לסבך אותה, ואף לא היה מרשה לה להיות מסובכת במצב שכזה

אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ”יחידות”, כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהרבנית נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה…

הדבר היחיד ששימר את העם שלנו, הן ככלל והן כפרטים, היא הדבקות העקשנית במסורת של אבותינו הקדמונים. אף-על-פי שדבר זה היה כרוך לפעמים בקשיים, הגישה היתה תמיד גישה של “נעשה ונשמע” • הרבי כותב

במשך שנים רבות התגורר מר ווק בוושינגטון ויחד עם פעילותו האישית הענפה במגוון תחומים להפצת יהדות, עזר כמיטב יכולתו להאדרת פעילותה של תנועת חב”ד העולמית • הפיסקה שבסוף המכתב הבא – המתייחסת להערה שכתב מר ווק בהקדמה לספרו “זה א-לי” – משקפת היטב את יחסו של הרבי אליו • הרבי כותב

אני חייב להסתייג מהתיאור שלך את עצמך כ”עקרת-בית יהודיה רגילה”. להיות עקרת-בית, בייחוד עקרת-בית יהודיה, זה בכלל לא דבר “רגיל”. לעקרת-הבית היהודיה ניתנה אחריות עצומה בתור עקרת-הבית, “היסוד של הבית” ♦ הרבי כותב