חינוך

אצלי חלוקת תפקידים ברורה: אני מחליט בכל הקשור לדברים מהותיים ואילו אשתי מחליטה לגבי כל יתר ההחלטות השוליות והזניחות

לא אחת נתקלים אנו במציאות בה אנו נשאלים שאלה כלשהי שאין לנו אליה מענה מיידי. מביני דבר יידעו תמיד לומר ‘איני יודע’, אולם הם כלל לא יסתפקו באמירה זו ותמיד הם יוסיפו ‘אחפש ואמצא מענה לשאלתך’.

הלא הילד יקבל מחמאות על התחפושת, הן יעניקו לו מוטיבציה להמשך – איזו מוטיבציה תהיה זו, מוטיבציה של גורילה?!…

שאלת השאלות: להתמודד או לברוח? ● ההתמודדות קשה היא, הבריחה – קלה, קלה אך מסוכנת

לכל ‘הנחתה’ חייבים להקדים תהליך ‘ריכוך’ בו תינתן לשני תחושת השותפות בתהליכי קבלת ההחלטה

בעלי קמצן מאוד מסכים לשלם חצי שכירות ומטפלת של הילדים וכן חצי חשבונות שוטפים. לגבי צרכי הילדים מתעלם וטוען כי אני מקבלת קצבת ילדים ונקודות זיכוי במס הכנסה.

הוריי מאז שאני זוכרת את עצמי הורי לא הסתדרו.. ההורים פשוט רבים בלי סוף..

תודה לאל אני אדם עם הרבה כישרונות, יש לי עבודה טובה, נדמה לי שאני גם אבא טוב ומשתדל להיות בעל טוב. למרות כל זאת אשתי לא מעריכה אותי!

אתם מבקשים שוב ושוב וילדיכם מצפצפים ולא שומעים? אתם מרגישים שלעיתים אין לכם מילה בבית? כיצד נגרום שהילדים ישתפו פעולה, מבלי לגרור אותם ולהתווכח איתם?..