זוגיות ומשפחה

שאלה: בתי בכיתה א', ואני מצפה שישקיעו בה יותר. למשל להעיר על מחברות מסודרות, להקפיד על כתב קריא ומסודר. אני מרגישה שבתי נמצאת בכיתה אך

כולם בוודאי מכירים את תסמונת האם הרצה אחר ילדיה עם בננה או כריך עד שערי הגן או בית הספר כשהדבר היחיד המונע ממנה להמשיך הינו גדר בית הספר.

יש בני אדם שאינם בנויים לעבוד מול זרקורי הסביבה, טוב להם עם אלמוניותם. הם יעדיפו את העשייה בצל והליכה בדרכים צדדיות. כל עוד אין להם צורך בכך, הם לא יגיחו אל אורו של עולם ויחיו את חייהם בצנעה.

כשאנו באים לסייע לזולת, חשובה ביותר הדרך בה אנו בוחרים לעשות זאת. עוד טרם לעשייה, אנו חייבים להאזין לרחשי לבו

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

המיזוג הנכון בו האדם בוחן כל דבר בשכלו מתוך רגישות מתאימה, לא נותן לגלי מוחו לשעבד את גלגל הרגש

יש לי תינוקת בת חצי שנה היא מאוד אוהבת אותה
אבל לפעמים היא מציקה לקטנה גם היא מתחצפת אליי ואל בעלי במילים …

בתי בת השלוש גמולה מטיטולים כבר מזה כשנה אך עדיין מרטיבה בלילות ומשום כך עדיין משתמשת בטיטולים בלילה…

חשוב לזכור כי רבים הם המגיעים אל עולם חיי הנישואין ללא שהייתה בידם ההתנסות וההכשרה הראויים לשם ניהול תקין של חייהם כזוג וחלק בלתי מבוטל של תהליכי הלמידה באים אליהם ‘תוך כדי’ מרוץ החיים..

גם בגיל שלושים (ו40, 60…) אפשר לשנות ולהשפיע על הדימוי העצמי שלנו. עם עבודה יומיות, ולעיתים עם אדם נוסף שיסייע לנו בתהליך, אפשר ליצור שינויים משמעותיים!