..כל הוספה בעניני יהדות תורה ומצותיה, הנתונים מהשם אשר הוא עצם הטוב, ונותן התורה ומצותיה בשביל טובת האדם, טובתו בבא (עולם הבא) וגם בזה (עולם הזה), ועד לטובה כפשוטה בגשמיות, ומקרא מלא דבר הכתוב, “אם בחקותי תלכו וגו’ ונתתי גשמיכם וגו'” וככל הברכות המנויות בפרשה, הרי . . שינוי האמור [-התחזקות בתורה ובמצוות] זוהי הדרך להרווחה, ואפילו אם לפעמים אין נראית השייכות בשכל האנושי, הנה מה פלא אשר שכל של אדם הנברא אינו מסוג חכמתו ורצונו של הבורא ברוך הוא.
ואם בכל אחד ואחת הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בנוגע להורים אשר הילדים מביטים עליהם כעל סמל שלימות וטוב ובמילא מחקים דרכם והנהגתם, וכל הוספה לטובה מצד ההורים נכפלת פי כמה בחיי ילדיהם ולאחרי כן ילדי ילדיהם וכו’ ובלשון חכמנו ז״ל “עד סוף כל הדורות”,
שמזה מסקנא המיידית, שבאם אפילו קשור השינוי בקישוים, כדאיים הם, בהיותם אך ורק לזמן קצר – להתועלת והרווחים, שהם בערך יותר ולזמן ארוך,
ובפרט שרואים במוחש, שתוקף [ב]החלטה שאי אפשר אחרת כי אם להשתנות [לטובה], רואים שהקישוים קטנים הם ממה ששיערו מראש.
מקור: מכתב מז’ ניסן תשכ”ה
באדיבות: מכון ‘אור החסידות’
