קדוש יאמר לו

“כל יהודי שנרצח על שום שהוא יהודי, קדוש יאמר לו

א. מפורסם מנהגם של רוב המכריע של בני עמנו, וכמובן אני בתוכם, שכשמזכירים
את הקדושים היינו כל בני ישראל שניספו במחנות הריכוז והגיטאות, מוסיפים – ה’
יקום דמם.

ב. ולהבדיל וכו’ בקצה הכי תחתון כשמזכירים היטלר ועוזריו מוסיפים – ימח
שמם.

והביאור בהנ”ל, אשר כל יהודי, שנרצח על שום שהוא יהודי קדוש יאמר לו,
ובטוחים אנו שה’ יקום דמו והרוצח ימח שמו.”

(ממכתב ט”ו אלול ה’תש”מ, נדפס בלקוטי שיחות חכ”א ע’ 397)

“השאלה נשאלה ונידונה – החקר אלו-ה תמצא?!
…ידועים דברי חכמינו ז”ל בגודל ערך פעולות האמורות בתוככי כל פעולה
המביאה עידוד לאלמנות ויתומים, וכמצווה עלינו מאבי יתומים ודיין אלמנות הוא
מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אשר גם האמור מוסיף בטחון שה’ יתברך
יצליחה בפעולותי’ ולהסתדר בנישואין טובים, בנחת אמתי חסידותי מהילדים שיחיו,
כאמור לעיל.
אשר להערתה-שאלתה במכתבה מהו הביאור להסבל והצער וכו’ של הנ”ל
]-האלמנות והיתומים[, באמת הרי זה חלק משאלה כללית מהו הביאור והטעם

למציאות הצער והסבל בעולם בכלל, שהרי בורא עולם ומנהיגו הוא עצם הטוב,
ובסגנון הידוע ,מטבע הטוב להיטיב.
וכמה נסיונות נעשו בפתרון שאלה האמורה, ומהם מהעקריים והמובנים ביותר הוא
בלשון הכתוב: החקר אלו-ה תמצא וכו’ וכו’, שבספר איוב ,שהוא אחד מכתבי-
קודש שלנו, שכל נקודתו בשאלה האמורה במענה ופתרון שלה, שלכן פלא קצת על
השואלים שאלות האמורות, כאילו לא נשאלו ולא נידונו וכו’.
בן אדם אינו יודע אלא המתרחש למראה עיניו
במשך חייו עלי אדמות
ועוד להוסיף אשר בודאי שהאמונה בה’ יתברך היא בטבע כל איש ואשה הישראלים
ועד לתינוק ותינוקת, שזה מכריח שבודאי ישנו ביאור פשוט ומתקבל בשכלם של
תינוקות גם כן.
ואמנם ישנו גם ביאור שכזה, והוא ובהקדם דוגמא הידועה: משל לאיש שאין לו
כל ידיעה כלל בחכמת הרפואה וטיפול רפואי, ונכנס למחלקת הניתוחים שבבית
חולים, ורואה קבוצת אנשים לבושי לבנים ועל פניהם מסוה, ובידיהם כל מיני סכינים
ואזמלים וכלים מכלים שונים, ועומדים סביב איש המונח על שולחן כשידיו ורגליו
קשורות אליו ברצועות, והאנשים לבושי המדים מרדימים את האיש ומנתחים אותו,
ודמו שותת וכו’ וכו’. שבודאי יזדעזע זה האיש שנזדמן לשם למראה עיניו ויזעיק
את כל הסביבה למעשה איום כזה וכו’ וכו’. ואין פלא שהרי אין לו כל מושג ניתוח
מה הוא, שאף שהוא גורם נזק קל לפי שעה, מציל הוא את חיי האדם ומביאו לחיים
בריאים ושלמים עשיריות בשנים, וגם אין הדבר מתקבל בשכלו שאיך אפשר הדבר
שעל ידי שפוצעים את הגוף והגוף שותת דם ולאחרי זה סובל כאבים וגם בשעת
מעשה מוכרחים להרדימו וכו’, הרי לכאורה אין מקום לומר שדוקא על ידי זה יתרפא
הגוף ויהי’ בריא ויוסיף חיים.
הנמשל בנידון שלנו מובן. שהרי בן אדם אינו יודע אלא המתרחש למראה עיניו
]ב[משך חייו עלי אדמות, שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והיו ימיו מאה
ועשרים שנה ,ואין לו מושג מה שהי’ לפני זה ומה שיהי’ לאחרי זה, אשר בערך

הזמן שלאחרי ה”ניתוח” )הסבל והצער( הרי זה רגע קטן, ואיך זה אפשר שיהי’
חשבונו חשבון צדק?
ואם תמצא לומר הרי זה ביאור לא רק בשביל תינוקות כי אם אמתי מצד עצמו. ויש
עוד להאריך בזה, ואין כאן מקומו.
וראוי לצטט בכגון זה דברי רבנו הזקן (אף שכתבם בנוגע לשאלה אחרת( וזה
לשונו הקדוש: “היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל ומסורה בידם מאבותיהם
הקדושים שהלכו בתמימות עם ה’ בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא
למעלה מהשכל עד אין קץ”.

(אגרות קודש חכ”ז ע’ רנד ואילך)

באדיבות: מכון אור החסידות