בחצי שנה הראשונה לנחיתתם בישראל, משפחת ניאזוב התקשתה להתאקלם, ללא שפה וללא הכרת המנטליות. דירה לא הייתה להם, וגם לא היה להם סיכוי להשיג דירה בתנאים הכספיים בהם הגיעו לארץ.
ידידו, הרב מנחם מענדל גרליק, ששהה באותה עת ב,770- נכנס ליחידות והזכיר בפני הרבי את מצוקתו. באופן חריג, הרבי הוציא בו במקום נייר ממגירתו וכתב עליו דבר-מה. הוא ביקש מהרב גרליק, שבשובו לארץ ישראל, עוד בטרם יסור לביתו, יעבור דרך ביתו של הרב אפרים וולף, בא-כוחו של הרבי בארץ ישראל, וייתן לו את המכתב.
התברר כי הרבי כתב במכתבו, שיש לדאוג לדירה עבור משפחת ניאזוב. “זה לא היה פשוט, כי הפרוטה באותה עת לא הייתה מצויה בכיסי”, מספר ניאזוב. “מה גם, שלא הייתה לי כל עבודה להתפרנס ממנה”.
אולם, כשהרבי מבקש לגמול טובה עבור העזרה לאביו, שום דבר לא יעמוד בדרך. גם “בעיה שולית” זו של הכסף נפתרה. לאחר שתדלנויות מצד הרב וולף בסניף הסוכנות היהודית המרכזי בתל-אביב, גם בעיה זו נפתרה. “הצגתי בפני מנהל המשרד שם הבטחות להלוואות מידידים בסך 20,000 ל”י, והמנהל השלים לי את השאר בהמחאה של 40,000 ל”י”.
“זה היה מדהים ושמיימי לגמרי”, מספר הרב ניאזוב. “בתוך כמה חודשים מאז הגיעי לארץ ישראל, כבר הייתה ברשותי דירה שהייתה שייכת לי. אפילו נותרו לי עוד אלף לירות בהם יכולתי להשתמש כדי לקנות לילדיי צעצועים, בגדים ומני מתיקה.
“לא רבים מחבריי זכו לקבל בית כך על מגש של כסף, אבל אני אזכור זאת לעד, שהבית בו אני מתגורר, הוא מתנה מידי הרבי. לולא התערבותו של הרבי שדרש שימצאו לי בית, הדבר לא היה קורה. הרגשתי שהרבי גומל לי על התעסקותי בשיפוץ ציונו של אביו באלמא אטא”.
