במסירות ונחישות: סיפור חייו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן
רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי מליובאוויטש, כיהן כרב תחת השלטון הסובייטי. הוא הפגין מנהיגות ללא חת ואף סיכן את חייו למען שמירה על עקרונות היהדות; בסופו של דבר, הוא שילם על מסירות זו בחייו. לאחר שנים של גלות וייסורים, הוא החזיר את נשמתו לבוראה בקזחסטן הרחוקה, מרחק של מאות קילומטרים מביתו.
בשורות הבאות תוכלו לקרוא מעט על סיפור חייו של רבי לוי יצחק זצ”ל.
שנים ראשונות
רבי לוי יצחק נולד בשנת תרל”ח – 1878, להוריו הרב ברוך שניאור והרבנית זלדה רחל שניאורסאהן. הוא נולד בעיירה הקטנה פודוברנקה שבאוקראינה. אביו היה נין של הרבי השלישי של תנועת חב”ד, ה’צמח צדק’. בילדותו הוא היה נחשב כעילוי והקדיש את ימיו ללימוד התלמוד, תורת החסידות ורעיונות הקבלה. הוא קיבל הסמכה לרבנות מגדולי הרבנים באותם הימים, בהם רבי חיים סולובייצ’יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל, רבה של העיר לודז’.
בגיל 22 הוא נשא לאישה את הרבנית חנה ינובסקי, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי ששימש כרב העיר ניקולייב. הכלה הייתה מפורסמת בידענותה ואת השידוך הציע הרבי הרש”ב – רבי שלום דובער שניאורסאהן, האדמו”ר החמישי של תנועת חב”ד – בעצמו.
לזוג נולדו שלושה בנים: מנחם מענדל, שמאוחר יותר יהפוך להיות הרבי מליובאוויטש, דובער וישראל אריה ליב.
ברבנות יקטרינוסלב
בשנת תרס”ט – 1909, הציע לו הרבי הרש”ב לכהן ברבנות בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק). בין חברי הקהילה היו כאלו שחששו ממנהיגותו של הרב החסידי והרבי הרש”ב פנה אליהם במכתבים כדי שיסייעו למועמדותו של רבי לוי יצחק. בין היתר, הוא שלח מכתב לסרגיי פבלוב פליי, אחד מהפעילים הנחשבים של התנועה הציונית המקומית. רבי לוי יצחק עצמו נפגש עם מנחם אוסישקין, שלימים היה למזכיר בקונגרסים הציוניים, כדי שאף הוא יסייע למינוי.
בהמשך הפך רבי לוי יצחק לרבה הראשי של העיר, תפקיד בו שימש כ-32 שנה.
המארג היהודי בעיר יקטרינוסלב הורכב מכמות קטנה של חסידים לצד כמות גדולה יותר של יהודים לא דתיים, אך כולם כיבדו והעריכו מאוד את רבי לוי יצחק. גם העובדה שאשתו, הרבנית חנה, הייתה משכילה ששלטה בכמה שפות, הוסיפה לכך.
מנהיגותו של הרב הצטיינה בפעילות בלתי נלאית למען הדת, למרות האיומים מצד השלטונות הסובייטים. תחת הנהגתו נבנה מקווה טהרה חדש בעיר, נערכו חופות כשרות ובריתות מילה כדת וכדין כשהוא מנצח עליהם ביד רמה.
השלטון לא ראה בעין יפה את פעולותיו, אך נאלץ לחרוק שיניים כאשר המאפיות שהולאמו ביקשו לייצר קמח כשר לפסח; הם ידעו כי ללא תעודת כשרות של רבי לוי יצחק, איש לא ירכוש את הקמח. לא הייתה להם ברירה אלא למלא אחר דרישות הכשרות הקפדניות של הרב, וכך יוצר קמח כשר למהדרין במאפייה סובייטית…
מאסר ומשפט
בט’ ניסן תרצ”ט – 28 במרץ 1939 – בשעה שלוש לפנות בוקר נשמעו דפיקות על דלת ביתו של רבי לוי יצחק. בפתח הופיעו סוכני הנ.ק.וו.ד. ובידם צו מעצר. במשך שלוש שעות הם סרקו את הבית, החרימו מאות ספרים, פירושים שכתב וכן חילופי אגרות; הם גם לקחו את ההסמכה לרבנות שלו, וגם פניה מקהילה ביפו שיבוא לשמש כרב בעירם, פניה שהכילה בקשת ויזות עבור כל משפחתו.
בשעה שש בבוקר הוא נאסר באופן רשמי על פעולותיו למען הפצת היהדות בברית המועצות. במשך שנה הוא נחקר ועונה בבתי כלא שונים; משפט נערך במוסקבה שם נגזר עליו חמש שנות גלות במרכז אסיה. אשתו, הרבנית חנה, עשתה אף היא את דרכה לאותו כפר נידח כדי לתמוך בבעלה.
גלות בצ’אילי
השהות בכפר הקטן צ’אילי הייתה קשה במיוחד. בשל חוסר אמצעים, הם נאלצו לשכור חדר אצל אישה שלא אהבה יהודים בלשון המעטה ועשתה כל שביכולתה כדי להצר את צעדיהם. המקום היה מלא ביתושים, והם סבלו חרפת רעב. היו ימים בהם במשך חודש שלם לא באה לפיהם פיסת לחם.
למרות הקשיים רבי לוי יצחק הוסיף לשקוד על התורה ועל העבודה, כשהוא מפגין התעלות רוח ומהווה מקור השראה. כשמלחמת העולם השניה פרצה נהרו פליטים יהודים רבים לאיזור וחיש מהר הם הכירו בגדולתו כשהם פונים אליו לעצה וברכה.
הרבנית חנה השתמשה בעשבים כדי לייצר מעין דיו, ובעקבות מחסור בנייר הוא כתב את חידושי התורה שלו על שולי הספרים שהביא עמו.
פטירתו
בשנת 1944, כשעונשו עמד להסתיים, החלה לקנן בו מחלה קשה ללא ידיעתו, הוא הפך להיות חולה וחלש, והיהודים באיזור התגייסו כדי להביא לשחרורו. באמצעות שוחד הם השיגו עבורו אישור לעבור לעיר אלמא אטא (נכתב גם: אלמטי) הגדולה יותר, לשם הם עברו מיד לאחר חג הפסח.
למרות שהתנאים בעיר היו טובים בהרבה, מחלתו של הרב התגברה. הוא המשיך להשיב לכל אלו שביקשו את עצתו ולשקוד על התורה, וביתם של הרב והרבנית היה פתוח לרווחה לכל דורש.
בכ”ף מנחם אב ה’תש”ד מצבו התדרדר; ברגעים האחרונים הוא מילמל דברי תורה ופסוקי תהילים עד שהחזיר את נשמתו ליוצרה.
כתביו ומורשתו
במשך עשרות שנות מנהיגותו כרב וכן בגלותו בקזחסטן, העלה רבי לוי יצחק על הכתב עשרות אלפי דפים של חידושים בסגנון ייחודי השוזר רעיונות מן התלמוד, ספרי ההלכה, תורת החסידות והקבלה. הרוב המכריע של אותם כתבים הוחרם על-ידי הסובייטים או הושמד על-ידי הנאצים שכבשו את עיר מגוריו.
כשאשתו, הרבנית חנה, הצליחה לצאת מרוסיה, היא הביאה עמה אוסף קטן של כתבים אותם כתב רבי לוי יצחק בשנות גלותו.
הרבי פירסם את הכתבים בסידרת ספרים בשם “ליקוטי לוי יצחק”, ובהתוועדויות שהיה עורך בשבתות הוא אף היה לומד אחד מחידושי אביו, מבאר אותם ומסיק מהם לקח לעבודת השם.
מסירותו של רבי לוי יצחק למען הפצת היהדות בתנאים הקשים ביותר תמשיך לעורר השראה לדורות יבואו.
מקור: אתר בית חב"ד Chabad.org
