הרב גערליצקי

קשה להעלות על הדעת ניגוד קיצוני יותר ומעבר חד יותר מהאווירה השוררת אצלנו בישראל לאווירה השוררת כאן בשוויץ…

כשכתבתי שבוע שעבר על העדפתי את ‘הפיקנטיות’ במציאות הישראלית המאתגרת, בהחלט לא התכוונתי למצב הנוכחי. תסכימו איתי שהמציאות הנוכחית, אליה נזרקנו בעקבות אירועי המשט, כבר מזמן עברה את תחום הפיקנטיות, היא כבר ממש חריפה, מה זה חריפה? שורפת!

לא היו ימים טובים למוכרי הכורסאות, לפיצריות והפיצוציות כימי המונדיאל. האם זהו אירוע ספורט?

פרצו אצלנו. אם אני הייתי הבוס של אותו גנב, הייתי מפטר אותו. נו באמת, מכל הבתים בחרת את ביתו של הרב התפרן…

כנראה שממציא החופש הגדול ניחן עדיין במעט חכמה לשמור על המצאתו בעילום שם. רק לדמיין מפגש שלו עם כמה הורים שאני מכיר מקרוב…

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. “אבא”, שואלת ביתי, “לאן כל האנשים האלו הולכים”?

אזהרה! סוללה חלשה! נא להחליף או לטעון … כעת, אין לך מושג מהו האירוע, איפה הוא מתקיים, היכן אתה נמצא ואיך אתה מגיע.

גם מי שאינו מפחד מחושך יסכים איתי שלטפס בחדר מדרגות חשוך עם ארבע ילדות קטנות זאת לא בדיוק חוויה גדולה…

יום הולדת? = בלונים, ליצן, שקיות ממתקים ו…ילדים. עבורנו המבוגרים המשפט “עוד שנה ועוד שנה” קצת משבית את השמחה – אז מה יש לחגוג?

במצב הנוכחי של מחירי הדלק לא ירחק היום בו נתקל במודעות למכירת רכב, המציעות “רכב יד שנייה במצב מצוין + טסט לשנה + מיכל דלק מלא”…