בלוגים

איגור פכומוב ידע תמיד שלאמו – מרינה, יש שורשים יהודיים. משמעות מעשית לא הייתה לזה, אולי משום שאביו בוריס הוא נוצרי אדוק, שבהשפעתו התנצרה כל המשפחה • הרב לוי קמינצקי (טומסק, סיביר) מספר על התוכנית היחודית שמגלה כוכבים אבודים…

אחד הדברים שתורת החסידות נותנת לאדם, זה הכוח לדבוק באמונתו ולהישאר בשמחה בכל מצב וכך הוא מסוגל לראות את צרתו של הזולת, וכמובן לתת גם לו את הכוח להיות בשמחה.

אממה, מסתבר שבשביל תחושת שובע לא מספיק להזין את הגוף, יש להזין גם את העיניים, וה’מן’ לא עשה את העבודה..

כשכתבתי שבוע שעבר על העדפתי את ‘הפיקנטיות’ במציאות הישראלית המאתגרת, בהחלט לא התכוונתי למצב הנוכחי. תסכימו איתי שהמציאות הנוכחית, אליה נזרקנו בעקבות אירועי המשט, כבר מזמן עברה את תחום הפיקנטיות, היא כבר ממש חריפה, מה זה חריפה? שורפת!

טוב.. אמנם שבועות כבר עבר, אבל על בלוג “חלבי” שכזה לא נוותר • “בשנה הראשונה לשליחותנו לסין רצינו לערוך לילדי הקהילה … “פסטיבל גלידה”, רק שבשל המחסור בחלב .. במקום חלב איכותי וטעים השגנו כמות מצומצמת של חלב סויה ..” • בלוג שליחות “כמעט חלבי” מסין הרחוקה

יום הולדת? = בלונים, ליצן, שקיות ממתקים ו…ילדים. עבורנו המבוגרים המשפט “עוד שנה ועוד שנה” קצת משבית את השמחה – אז מה יש לחגוג?

השאלה שאני שואל את עצמי היא, האם אנו תמיד זוכרים למה אנחנו מדליקים נרות חנוכה? איזה ניצחון אנו מציינים, ואיזה חושך בדיוק באנו לגרש? ● בלוג

מה יותר רע ליהודים: תאי גזים או תהליך ההתבוללות? שני סיפורים ותובנה אחת ליום הזכרון לשואה ולגבורה

“חנה היא בתנו הבכורה והשבוע חגגנו לה שישה אביבים. כשרק הגענו לשליחות ביוון היא הייתה תינוקת בת מספר חודשים בלבד, ולמעשה גדלה לתוך המציאות המורכבת של השליחות ” • הרב הנדל, שליח ביוון מספר על גידול ילדים בעולם השליחות