בלוגים

“אני בן 82, אאמינו לי, האמנתי לדודה שלי, אני עדיין מאמין לה! אני עדיין מחכה, 80 שנה ואין יום שאני לא מחכה!…

שבת אחת, טיפס מנהל העבודה אל רום הערימה הוציא אקדח, כיוון אל ר’ משה ואמר, אם לא תלך לעבוד, אני פשוט יירה בך למוות..

כשאתה אומר לעצמך: אני רוצה אבל לא יכול כי קשה לי.. תזכור שכבר לפני 3300 שנה עמד נביא שאינו יהודי וקבע: “כרע שכב כארי”. וארי’ה, הוא תמיד נשאר ארי’ה.

“הזמן חלף לו ואני כבר ‘אחרי’, ילדתי בן במזל טוב, ילדי החמישי, ו’שם’ הוא מקום מגורינו בשמונה השנים האחרונות – קייב בירת אוקראינה. יצאנו, בעלי ואני, בשליחות הרבי על ידי ארגון ‘צעירי חב”ד’, מטופלים בתינוק בן עשרה חודשים …” • השליחה דבורה לבנהרץ בבלוג שליחות

כנראה שממציא החופש הגדול ניחן עדיין במעט חכמה לשמור על המצאתו בעילום שם. רק לדמיין מפגש שלו עם כמה הורים שאני מכיר מקרוב…

כהרגלי מצאתי לי פינה שקטה על הקרון, כדי לשבת ולהכין את המכתב השבועי, אלא שאז נגשה אלי סטודנטית עם פנים מוכרות ואמרה ‘הרב וישצקי, אתה זוכר אותי?’. נזכרתי מיד, זו הייתה רעבעקה ● בלוג

בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!

‘הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה הישראלית. הם נכנסים אל בית חב”ד כשמבטם מתרחב למראה האותיות העבריות המוכרות..” • ‘בלוג שליחות’ עם ‘השלוחים’ בנאפל

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..

נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו והן במושא כלפיו הוא מתבטא, שכמעט בלתי אפשרי להגדירו בצורה קולעת.

אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה