על הפרק

מופת של מסירות נפש

סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?

שייבנה בית-המקדש

אין לדעת אם יזדקק המשיח לנו ולתכניותנו לצורך בניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית

לא לנפח ולא להפחיד

גם כשיש קשיים אמיתיים ואתגרים ממשיים השאלה היא כמה אמונה יש לך כדי לעמוד מולם. עלינו ללכת בדרכם של יהושע וכלב

לא להחמיץ את הפסח

ראוי להיערך להיבט הרוחני לא-פחות מכפי שמתכוננים להכנת התבשילים. ככלות הכול, עיקרו של ליל-הסדר הוא הצד הערכי, וכל השאר אינו אלא תפאורה

מי רשאי לפרש את התורה?

התורה שייכת לכל יהודי, אבל אין פירוש הדבר שכל אחד ואחד רשאי לפרש את התורה כראות עיניו. בכלל, יש כאן תופעה מוזרה, שאינה קיימת בשום תחום עיוני. האם יעלה על הדעת שסטודנט שרק החל את לימודי הרפואה יתחיל ‘לפרש’ את עקרונות הרפואה כראות עיניו? וכי מי שלא למד פילוסופיה לעומק יעז לפרש את ספרי הפילוסופים הגדולים?

הרי אני כבן 500 שנה

במונחים אנושיים, התולעים האלה מקבילות
לבני-אדם בגיל 500, פעילים ובעלי בריאות
טובה

מלחמה במחלוקת

כאשר אדם מרגיש את עצמו ל”מציאות מנופחת” עלול הזולת להיתפס בעיניו כאיום על ‘מציאותו’.

בלי תירוצים

אם באמת אתה שואל “למה לא לימדו אותנו את כל זה בבית הספר?!…” במקום “לבכות על חלב שנשפך” למה שלא נעשה משהו, נלמד עכשיו. כל החיים הם בית ספר, אתה יכול ללמוד עכשיו!

בדרכו של אברהם

גדולתו של אברהם אבינו היתה בכך שהיו אצלו שתי המעלות: הן “זקן” – שלימות עצמית בכל קניניו האישיים, והן “בא בימים” – שהשפיע ופעל בעולם