אחד מרגעי השיא בהתוועדות המסורתית בכפר חב”ד הוא בעת מנגנים את הניגון “פדה בשלום”. בפסוק זה בתהילים אחז אדמו”ר הזקן כאשר הודיעו לו על גאולתו

על כל אדם להפנים בנשפו גבולות הגיוניים, ליהודי ישנם גם חוקי התורה המסייעים לו להתנהל ביום-יום

בעולמנו הטוב והרע מעורבבים. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, גם היכולת לשימוש שלילי גוברת, ולכן נדרשת זהירות יתרה

“בשעה טובה נולד לנו בן” או: “סבא הלך לעולמו הבוקר”… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת

“תנו לי לנסות לעשות משהו!” התחנן הפרמדיק. “אם אתה רוצה מאוד לעשות משהו, קח את הסדין הלבן וכסה את הגופה”, קבעו

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – “לעולם לא אבוד”

בני אדם אוהבים סדרי חיים ברורים ומוגדרים מראש, תוכנית עבודה בלתי כתובה שעל פיה תתנהל כל עשייתם, מעין בריח תיכון המייצב את כל שדרת התא המשפחתי.

בזמן הגאולה דברים רבים שעתידים להשתנות,כמו ההלכה למשל שתהיה כבית-שמאי ולא כבית-הילל. איך ייתכן שיחול שינוי בהלכה לאחר שכבר נקבעה?