הרב זלמן-אריה הילזנרד, בהקדמה לספרו ’צמאה נפשי’, מספר: כשעזבתי את משרתי הרבנית לטובת המגזר הפרטי, החלטתי להדפיס מדי פעם בפעם מסר תורני קצר על גלויה,

תשעה באב הוא חלק בלתי-נפרד ממערכת הערכים של הקיום היהודי כעם וכאומה. הוא מנקז אליו את כל הצער והכאב שעבר העם היהודי, והכאב גם הוא חלק מתודעתנו הקולקטיבית

פעם עמדו חסידים ליד דלת חדרו ושמעו אותו מתהלך בחדר אנה ואנה, בחוסר-מנוחה, ואומר: “ריבונו-של-עולם, מה אכפת לך אם אעלה לארץ-ישראל?

תשאלו כל ילד שגדל בבית שומר שבת, מה החוויה האהובה עליו ביותר, רוב הסיכויים שהוא יציין את הנאתו מסעודות השבת

דוד מרציאנו, שאיבד את ידיו בפיצוץ בתעשיות הביטחוניות, מפקח על אריזת עשרות אלפי חבילות המזון של חב”ד לפסח. איך הוא עושה את זה? בואו לראות

לפתע נשמעה שריקת המפקד, אזעקה לפעילות. ’חמש דקות על הג’יפים!’. את המחזור הנחתי תחת מושב הנהג, ומיד פתחנו בדהרה דרומה

שאלה בלתי-פתורה לפיזיקאים היא שאלת האצת או האטת הזמן. האם “זרימה” זו ניתנת לשליטה?

הראיה הנכונה חייבת להיות, מה יבנה טוב יותר את בנותיכם, הנסיעה או הלימודים

יקומים נוספים? לא פלנטות וכוכבים – אלא הוויות אחרות המתרחשות בחפיפה לאלו שלנו. באותו מקום ובאותו זמן, אך בממדים אחרים?

שנים רבות לפני שהפך נושא האנרגיה החלופית לטרנד המדעי והפוליטי המוביל – כבר היה מישהו שהתריע כי ככה זה לא יוכל להמשיך.