האומלל מילא את פיו מים, בידעו כי כל ניסיון שלו להכחיש את מעשיו מול עדותם של שני השוטרים, יעורר גיחוך ואולי אף יחמיר את מצבו

הרכבת עוצרת ואנו יורדים. חיילים במדים מחכים לנו, ופוקדים עלינו להסתדר בשלשות לצעידה מסודרת למחנה בקצה השני של העיר, מרחק של כמה קילומטרים.

מה עניינה של השראת השכינה על עשרה מישראל, והלוא “מלוא כל הארץ כבודו”? הקב”ה נמצא בכל מקום, ונמצא גם עם אדם יחיד. מהו אפוא הדיוק על עשרה מישראל?

היכולת המובנית של האדם להניע את עצמו אל עבר מטרות הנראות לו כמתאימות עבורו ולהשקפת עולמו מותנית לא במעט במינון המשוב החיובי אותו הוא קולט מסביבתו.

ישנם תחומי עניין עליהם הוא ימתח קו ויקבע את דעתו עוד בטרם הוא ישמע על תכולתם, הוא ימהר לשלול עוד בטרם נפרשה בפניו היריעה על כל מרכיביה.

יש בני אדם שאינם בנויים לעבוד מול זרקורי הסביבה, טוב להם עם אלמוניותם. הם יעדיפו את העשייה בצל והליכה בדרכים צדדיות. כל עוד אין להם צורך בכך, הם לא יגיחו אל אורו של עולם ויחיו את חייהם בצנעה.

בעיצומם של ימי הרחמים הסליחות, יצחק בן-עמי פורט על הרגשות במשל משעשע אך נכון עד כדי צביטה בלב * מיוחד

כל הברואים נבראו בבת-אחת מהמאמר האלוקי. כאשר הקב”ה אמר: “ישרצו המים שרץ נפש חיה” – נבראו מיד כל חיות המים, גופן ונפשן כאחד; וכך גם בבריאת העופות וחיות היבשה. מדוע האדם נברא דווקא מהעפר?

הבין היהודי כי מצבו בכי-רע, והחל לבכות ולהתחנן על נפשו, אך ללא הועיל. רק לומר וידוי הרשה לו העגלון, והיהודי החל לשפוך את שיחו.