אחד מאמצעי המודיעין הבסיסיים היא מלאכת התצפיתנות. ברמת המקרו זה חיילות היושבות בעקשנות חיובית הראויה לצל”ש מול מסכי מחשב הסורקים כל פיסת קרקע ואמורים לזהות כל תנועה חשודה.. ומה ברמת המיקרו?

דריכות. מילה בודדת זו כוללת בתוכה עולם ומלואו. זהו מושג מלא חיים, שבו כל האנרגיה שבאדם עירנית ועומדת היכון. במצב כזה האדם זמין ליכולות שליפה של כל כשרון ואופציה אפשרית, בכל נקודת זמן באופן מיידי, וללא צורך בחשיבה מיותרת ומסורבלת.

איזו מין הרגשה זאת שכל החברים עולים לכיתה א’ ואילו רק אתה נשאר בגן? ובכלל, הוא מדבר כל כך הרבה על ביה”ס, ועכשיו מה נגיד לו?… אני לא רוצה שהוא יתאכזב או ירגיש חריג ושונה…

ואז… לפתע יש רוח סערה. הכל מסביבנו רוקד, לא יציב, לא ברור. ושוב, אנחנו מעדיפים ללכת לישון. להתעלם. לעצום עיניים..

רחל אמנו הייתה אחת מארבעת האמהות של בני ישראל. סרטון קצר ומרגש מבית אולפני “סקאלה” שופך בדקות בודדות אור על דמותה של אמא רחל

בואו להיווכח כיצד הרשת של שלוחי חב”ד הפרוסה לאורכו ולרחבו של כל העולם וכל שליח יודע ומובטח ששליח נוסף בקצה אחר של העולם יסייע לו בכל מצב.

בתהליך החינוך להנעת הרצון אצל הילד העידוד מקבל חלק נכבד ונתח משמעותי. חשוב שזו תהיה התרבות היומיומית של מי שרוצה להגיע לליבו של הילד,לפרגן,להוקיר,להערך ולהתלהב ולשמוע מכל הישג ומכל מאמץ!

אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ”יחידות”, כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהרבנית נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה…

לפעמים אנו תורמים תרומה צנועה לאחד מארגוני הסיוע ומשקיטים את מצפוננו. השנה עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עשינו כל אשר בידנו?

הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על הרצון לשלמות, אין ספק כי הדרך לשם, מוכרחה לעבור דרך הלמידה והצמיחה מהשגיאות שלנו…

גיליתי זאת לפני כמה שנים, כאשר שמתי לב שהשעון המעורר מצלצל, ואני עושה “נודניק”. ושוב “נודיניק”. ומעולם לא הייתי טיפוס שעושה “נודניק.. אף פעם לא היה לי קשה לקום בבוקר.. אז מה קרה לי?

בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!