“בשעה טובה נולד לנו בן” או: “סבא הלך לעולמו הבוקר”… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת

“תנו לי לנסות לעשות משהו!” התחנן הפרמדיק. “אם אתה רוצה מאוד לעשות משהו, קח את הסדין הלבן וכסה את הגופה”, קבעו

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – “לעולם לא אבוד”

בני אדם אוהבים סדרי חיים ברורים ומוגדרים מראש, תוכנית עבודה בלתי כתובה שעל פיה תתנהל כל עשייתם, מעין בריח תיכון המייצב את כל שדרת התא המשפחתי.

המילה ‘גרים’ מתייחסת לניצוצות קדושה גבוהים הפזורים בעולם הזה הגשמי ומחכים לגאולה. האם גיור של גויים רבים באמת ממהר את בוא הגאולה? ומה דעת ההלכה בנוגע לגיור המוני?

הגלות הקשה מכול היא הפנימית, כשאדם שרוי בגלות בנפשו. הגלותיות הזאת ספוגה בחיינו הציבוריים, עד שרבים כבר אינם מעלים על דעתם שאפשר להתנהג כעם בריא ונורמלי .

כל הנוכחים הוכו בתדהמה. הם לא ציפו להתפתחות כזאת. קשה היה להם לקלוט את המחזה שראו עיניהם.

בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע.

התשובה, בעיקרה, היא התעוררות של האדם בשאיפה להשיג את האמת, לתקן את עצמו, להיות שלם יותר. אין מי שפטור מהחובה הזאת.