בלוגים

בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!

‘הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה הישראלית. הם נכנסים אל בית חב”ד כשמבטם מתרחב למראה האותיות העבריות המוכרות..” • ‘בלוג שליחות’ עם ‘השלוחים’ בנאפל

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..

נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו והן במושא כלפיו הוא מתבטא, שכמעט בלתי אפשרי להגדירו בצורה קולעת.

אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה

הירארכיית התפקידים המזומנים לנו אינם רק “פרי הצלחותינו”, כישורינו וקשרינו האישיים. עפ”י התורה, הבורא בעצמו מייעד לכל אחד את תפקידו. על האדם מצידו קיימת החובה לצקת במשימה קדושה זו, כל אחד בתחומו, את המירב ואת המיטב הטמון בפוטנציאל שניתן לו.

ברחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק, עומד שליח חב”ד ומחפש אנשים למנין. הבחור עם השיער הארוך, קעקועים והעגילים, לא נראה הטיפוס המתאים, אך לשליח חיכתה הפתעה..

‘אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית…” • הרב שלום ודינה גרינברג משנחאי בסין הרחוקה ב’בלוג שליחות’ מרגש

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. “אבא”, שואלת ביתי, “לאן כל האנשים האלו הולכים”?

שאלתו התמימה של יהודי בקאזאן היכתה את השליח: האמנם? אשמנו מכל עם?! רבש”ע, הבט אל הסבל של יהודי עמך

היו שם רבנים מוינה ומברטיסלבה, מקולון וממינכן, ממוסקבה ומזגרב, מוורשה ומאנטוורפן וגם מבאזל. הם לא בהכרח אחים או קרובים מדרגה ראשונה, גם לא שניה, אבל יש ביניהם חיבור עוצמתי ועצמותי…

כשנשב על הארץ בט’ באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה