בלוגים

מזומן או אשראי?…

מסתבר שיש משהו בעצם המושג אשראי שקוסם לנו, וזו העובדה שהוא כמעט היחיד (חוץ מאשר אנו עצמנו) שלא מעריך אותנו לפי שוויינו הנוכחי, לפי מה שיש לנו כעת, כאן ועכשיו. האשראי הוא היחידי שמעריך אותנו לפי הפוטנציאל שיש בנו, לפי מה שאנחנו מסוגלים להשיג… וזה, זה מחמיא לנו מאוד

שואה שלנו

מה יותר רע ליהודים: תאי גזים או תהליך ההתבוללות? שני סיפורים ותובנה אחת ליום הזכרון לשואה ולגבורה

“אני יהודי”

ברשותך, אבקש לספר לך על דברים יותר פשוטים, לא על מוות על קידוש שמך, גם לא על סבל למענך. היום אספר לך רק על בניך ובנותיך שאוהבים אותך

הרוב (לא) קובע!

כשכתבתי שבוע שעבר על העדפתי את ‘הפיקנטיות’ במציאות הישראלית המאתגרת, בהחלט לא התכוונתי למצב הנוכחי. תסכימו איתי שהמציאות הנוכחית, אליה נזרקנו בעקבות אירועי המשט, כבר מזמן עברה את תחום הפיקנטיות, היא כבר ממש חריפה, מה זה חריפה? שורפת!

מעתה ועד עולם

“השירה שפרצה מהלב של כולם היתה פשוט מדהימה הסתכלתי סביבי וכל כך התרגשתי לראות את התפילה האמיתית הזו של כולנו, את הנקודה היהודית הזו שכל כך מאחדת אותנו ומגלה לנו כמה עם ישראל חי ואף אחד לא יוכל לנצחנו בעז”ה.” • שליח חב”ד בבנקוק בבלוג יחודי מימי המלחמה

אוויר ערים צלול כ…

אבל מה לעשות, אנחנו בני אדם קטנים וקצרי רואי, וככאלו אנו מסרבים להכיר אפילו בסיכון החמור ביותר אם לא ניתן לראות את השפעתו המיידית

האצבע הקלה בוואטצאפ

בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו “בדד מחוץ למחנה”…

סיר חם של חמין..

החיים מזמנים לחצים של גידול ילדים, ניהול משפחה ודאגה לפרנסה. אבל נזכור תמיד: העיסוקים החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית.. הרוחניות היא החום..

היהודים של הבעל-שם-טוב

“יהודים של הבעל שם טוב” אני קורא להם. יהודים פשוטים, שלא ידעו מה זו תפילה, אבל ליבם הגואה זעק ‘אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפילתנו’..

היום הכי מאושר

“…למחרת חזרה חנה מהגן בשמחה ואמרה: “היום הוא היום הכי מאושר שלי. אמא של אלכסנדר קנתה עוגה כשרה, והייתי יכולה לאכול כמו כולם” היו לנו דמעות בעיניים. איזו גיבורה חנה שלנו, בכל פעם שיש איזו מסיבה, היא נאלצת להיות שונה מהשאר, ובכל זאת היא מקבלת את זה בכזו בגרות והבנה ואף פעם לא מתלוננת” • הרב מנדל הנדל על אתגרי ילדיו בשליחות

“א-ב-א! די! מתי יבוא כבר המשיח?!”

צרח באוזניי בני מענדי, בעודי סוחט את דוושת הגז לברוח כל עוד נפשי בי מ…עירי שלי ♦ מיוחד ממנכ”ל ‘חב”ד שעל אתר’

פוגרומיסטים גם בלי פוגרום

גיל-עד, נפתלי ואייל היו אלמונים עבור רובנו עד לפני שבוע, וכעת כולנו יודעים מי הם, מי הם הוריהם, ואפילו את השכנים המיוחדים שלהם אנו כבר מכירים. ואני רק שואל את עצמי בשקט, האם נדע להיות פוגרומיסטים גם בלי פוגרום?