הרבי מליובאוויטש

כשחייל בשירות צבאי מקבל פקודה, הוא חייב לבצע אותה באופן מיידי . רק לאחר שביצע אותה, הוא רשאי לקחת את הזמן כדי לחקור את החשיבות הפקודה ♦ הרבי כותב

ההשפעה של “הפעולות הצנועות” שלך עושה רושם עמוק יותר ורחב יותר ממה שפעולות דומות של רב או רבי (כולל אותי עצמי) יכולות להשיג • הרבי כותב

כשאני רואה את ההתעניינות שלך במשמעות הפנימית של התפילה, שהיא אחד משלושת העמודים שעליהם עומדים העולם הגדול (המקרוקוסמוס) והעולם הקטן זה האדם (המיקרוקוסמוס), אני בטוח שהצד של ההתמסרות שלך לעבודת התפילה נמצא ברמה הנכונה • הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו”ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

אנחנו יכולים רק לקוות ולהתפלל, ואכן, הננו בטוחים שמכיוון ש”התורה ניתנה לעשות שלום בעולם”, המאמצים הבלתי נלאים שלנו להפיץ שלום והרמוניה על ידי התורה, תורת חיים ותורת אמת, בסופו של דבר יניבו פירות במידה המלאה ביותר – “ודבר ה’ יקום לעד” • הרבי כותב

הפקות על אישים מהתנ”ך, מרשימים ככל שיהיו מנקודת המבט האמנותית, לא הצליחו בהיבט המהותי של הצגת דמות אמיתית • הרבי כותב

הטענות למניעת הריון נוסף אינן הסיבות האמיתיות, ולכן – “בשמחה ימסרו לה’ ההחלטה על דבר הזמן הטוב להתברך בעוד זרע חייא וקיימא” ● כתב הרבי