חינוך

שאלה: שלום! אני מורה לכיתה ותלמידים רבים. זה די טבעי כאדם שיש לי תלמידים שאני מאוד מחבבם באופן אישי. כתוצאה מכך אני משקיע בתלמידים אלו באופן

רבות הן לאין ספור התקלות התקשורתיות בחיי היום יום של האדם, הצד המשמיע משוכנע כי כל העולם זורם איתו ועם מסריו, בעוד מהעבר השני עסוקים כל העת בעיקר בניחוש.

הם יחוללו מהומה רבתית עד שגם אבני הקיר יודו במחויבות קיומה של המסיבה ■ האם חדירה לרשות היחיד של הזולת היא אכן סיבה למסיבה?

אלה הם רגעיו של מנהיג, רגעים בהם עליו לדעת לשדר רוגע וסמכותיות אשר תשרה סביבו את התחושה כי הוא בוודאי יודע את אשר לפניו…

לעיתים נראית הרכבת בטרם נסיעה, כשהיא נוסעת מעט לאחור, ואז, בתנופה אדירה, פורץ הקטר ומושך בעוז את שרשרת הקרונות

כוחה של מילה רב ביותר וכל עוד משתמשים בה בתבונה הרי שאין קץ לעשייה החיובית המגיעה בעקבותיה ולעיתים נוטים אנו כבר לשכוח מהמילים הטובות אותן אמרנו שלא בשימת לב מספקת, אולם מקבל המחמאה לעולם לא ישכח זאת.

הילד בן ה10 בכיתה קטנה הוא מתנהג בצורה לא לגילו למשל הוא עושה פרצופים ותנועות עם הגוף..

איזו מין הרגשה זאת שכל החברים עולים לכיתה א’ ואילו רק אתה נשאר בגן? ובכלל, הוא מדבר כל כך הרבה על ביה”ס, ועכשיו מה נגיד לו?… אני לא רוצה שהוא יתאכזב או ירגיש חריג ושונה…

הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על הרצון לשלמות, אין ספק כי הדרך לשם, מוכרחה לעבור דרך הלמידה והצמיחה מהשגיאות שלנו…