על הפרק

אין היום יהודי שלא טעם, בדרך כלשהי, מאורו של הבעש”ט. מי בלימוד תורתו, מי בסיפורי נפלאותיו, מי בהליכה בדרכיו ומי באימוץ השמחה וההתלהבות שהביא.

מי מכיר כיום את הוויכוח האמיתי שהתחולל לפני למעלה משמונים שנה בשאלת הציונות?

גם בחיים הרוחניים יש צורך ב’ממ”ד’ או מקלט, מקום רוחני שאליו אפשר להימלט ולהרגיש מוגנים…

תקנת הבעש”ט לסעוד ’סעודת משיח’ בחג האחרון של פסח מסייעת לנו לקבל את הארת המשיח גם באמצעות הגוף הפיזי שלנו

אמנם הטעם הפשוט לאכילת מצה מבואר בהגדה: “על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ”, אולם, הדקדוק הקפדני בשמירת המצה מחימוץ והאיסור החמור של “חמץ –

הלילות הארוכים של החורף מאפשרים לנו להכניס הבייתה אוצר אמיתי. תורה.

גם מי שאינו נושא תפקיד צבאי מבין, שכדי לכבוש עיר או מדינה מבלי לקחת סיכונים מיותרים יש להעזר במידע מודיעיני מוקדם • מסיפור המרגלים נלמד לקח חשוב: אם נזכור כי המטרה אינה “אנחנו” והבנתנו, אלא קיום רצון ה’, נצליח לנטרל את הנטיות האישיות המפריעות להבנה