על הפרק

בארץ אנחנו מאבדים אחים יקרים בפיגועים; בתפוצות אנחנו מאבדים מספר גדול לאין-ערוך של יהודים, שאובדים לעמנו בגלי הטמיעה וההתבוללות.

כשיהודי מגיע בשמחת-תורה לרקוד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו הוא מגלה את מהותו האמיתית. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה

חייבים להביט במציאות בעיניים פקוחות ולא להתעלם מקשיים ומבעיות, אבל המבחן הוא – אם האדם מתייאש נוכח הקשיים או שהוא מאמין בכוחו לגבור עליהם

לפעמים אנו תורמים תרומה צנועה לאחד מארגוני הסיוע ומשקיטים את מצפוננו. השנה עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עשינו כל אשר בידנו?

לקחי ההוה בממאורעות העבר

רוב “שנת העסקים” שלנו – אנו סוחרים ב”סחורתנו”, התורה ומצוותיה. רק פעם אחת בשנה, בחודש אלול, ממש לפני ראש השנה ויום הכיפורים, אנו מתפנים לבדיקה כללית מקיפה – בה אנו מתרכזים בהתבוננות פנימה, בספירת המלאי ובחשבון הנפש.

כשייבנה בית-המקדש, אפילו אומות-העולם יתייצבו לשמור עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: “כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים”