הרב זלמן וישצקי

שבת אחת, טיפס מנהל העבודה אל רום הערימה הוציא אקדח, כיוון אל ר’ משה ואמר, אם לא תלך לעבוד, אני פשוט יירה בך למוות..

אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה

היו שם רבנים מוינה ומברטיסלבה, מקולון וממינכן, ממוסקבה ומזגרב, מוורשה ומאנטוורפן וגם מבאזל. הם לא בהכרח אחים או קרובים מדרגה ראשונה, גם לא שניה, אבל יש ביניהם חיבור עוצמתי ועצמותי…

היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..

כשאתה אומר לעצמך: אני רוצה אבל לא יכול כי קשה לי.. תזכור שכבר לפני 3300 שנה עמד נביא שאינו יהודי וקבע: “כרע שכב כארי”. וארי’ה, הוא תמיד נשאר ארי’ה.

כשנשב על הארץ בט’ באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה

אממה, מסתבר שבשביל תחושת שובע לא מספיק להזין את הגוף, יש להזין גם את העיניים, וה’מן’ לא עשה את העבודה..

“אני בן 82, אאמינו לי, האמנתי לדודה שלי, אני עדיין מאמין לה! אני עדיין מחכה, 80 שנה ואין יום שאני לא מחכה!…

אלו שאולי כועסים על אבא או אמא, אפילו אם יש להם את כל ההצדקה המוסרית האנושית שלא לכבד את ההורים, אבל אל מול ’כבוד הבורא’ כבר אין מה לעשות..

זוהי זעקה של אמת, שאמורה לעמוד אל מול עיננו כל רגע. ולא, לא צריך למות חס ושלום בשביל זה.. ’והיה כי ישאלך בנך..’