הרבי מליובאוויטש

הוא כמעט נפל מהכסא מרוב תדהמה. “אני אתאיסט, אפילו בכיפור איני צם!” • אך הם בשלהם: “אתה יודע עברית וזה כבר הרבה מאוד, לכן מהיום תהיה אתה הרב שלנו ותקרא בתורה. לא נדרוש ממך להפוך למאמין או לקיים מצוות…”

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

כשחייל בשירות צבאי מקבל פקודה, הוא חייב לבצע אותה באופן מיידי . רק לאחר שביצע אותה, הוא רשאי לקחת את הזמן כדי לחקור את החשיבות הפקודה ♦ הרבי כותב

הם הגיעו מרוסיה, שם חוו באופן אישי מסירות-נפש באופן יום-יומי, והם לא מתייאשים מהמאמצים שלהם לסייע לנוער היהודי האמריקאי… • הרבי כותב

במהלך היחידות נשאל הרבי ‘על־פי הסיפורים על הרבי; כיצד ייתכן שהרבי מבין ברפואה יותר מהרופאים, ובמשפטים יותר מעורכי דין?’.

כשאני רואה את ההתעניינות שלך במשמעות הפנימית של התפילה, שהיא אחד משלושת העמודים שעליהם עומדים העולם הגדול (המקרוקוסמוס) והעולם הקטן זה האדם (המיקרוקוסמוס), אני בטוח שהצד של ההתמסרות שלך לעבודת התפילה נמצא ברמה הנכונה • הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו”ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

אנחנו יכולים רק לקוות ולהתפלל, ואכן, הננו בטוחים שמכיוון ש”התורה ניתנה לעשות שלום בעולם”, המאמצים הבלתי נלאים שלנו להפיץ שלום והרמוניה על ידי התורה, תורת חיים ותורת אמת, בסופו של דבר יניבו פירות במידה המלאה ביותר – “ודבר ה’ יקום לעד” • הרבי כותב

ההשפעה של “הפעולות הצנועות” שלך עושה רושם עמוק יותר ורחב יותר ממה שפעולות דומות של רב או רבי (כולל אותי עצמי) יכולות להשיג • הרבי כותב

וידאו מיוחד, בו זועק הרבי על המצב במלחמת ‘שלום הגליל’ שעיכבו את המלחמה וקורא להשמיד את המחבלים ולסיים מיידית את הפעולה בלבנון מבלי להביא לקורבנות נוספים.