על הפרק

על פנסים כבויים ודלוקים. עלינו ועל וזולתנו.

היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. אולי עשה זאת מפני שלא היה נעים לו לסרב. האם יש ערך למצווה כזאת?

מדינה שיוצאת מגדרה, ובצדק, על כל אדם שנרצח בפיגוע חבלני, עוברת לסדר-היום למשמע ידיעה כי בשבוע כלשהו נהרגו 10-20 בני-אדם בכבישים, וכי מראשית השנה קיפדו את חייהם מאות בני-אדם

האם בני-אדם שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם בקיאים בענייני הלכה יכולים להביע דעה בנושא הגיור? ואם כן, מה אם שבת ותפילין?

פרסום הפשע הופך אותו לחלק מהמציאות, ועלול לדחוף בני-אדם שעומדים על הגבול – לחצות אותו. אלימות לצורכי בידור – ודאי שאין לה מקום.

פתאום נופלות כל המחיצות, והכול מתקבצים יחדיו ■ ליום הולדתו של הרבי שלימד כיצד למצוא את הנתיב לליבו של כל יהודי

אין דבר המשמח את הנפש כמו ההרגשה, שבכספנו נעשים מעשים טובים: ילדים לומדים תורה, באה הקלה לסבלם של חולים, מוארות עיניה של משפחה במצוקה. לכן יש להשתדל להרבות במתן הצדקה, ולהקפיד שבכל בית תימצא קופת צדקה.