הרבי מליובאוויטש

כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה

יום הסתלקות הרבי הקודם, ויום עליתו לנשיאות של הרבי, שנה לאחר מכן. יום זה מציין עבור חסידי חב”ד ומוקירי פועלו של הרבי, זמן להגברת ההתקשרות לרבי לתורתו, ולדרכיו.

כשאני רואה את ההתעניינות שלך במשמעות הפנימית של התפילה, שהיא אחד משלושת העמודים שעליהם עומדים העולם הגדול (המקרוקוסמוס) והעולם הקטן זה האדם (המיקרוקוסמוס), אני בטוח שהצד של ההתמסרות שלך לעבודת התפילה נמצא ברמה הנכונה • הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו”ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב”שנים” ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת

אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ”יחידות”, כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהרבנית נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה…

לאור העובדה שהעם היהודי מהווה יישות אחת, גוף אחד, וכל יהודי הוא חבר בה, אף יהודי אינו יכול לטעון שהפעולות שלו ודרך החיים שלו הם משהו פרטי וזה לא העסק של אף אחד, משום שהם כן משפיעים על כל הגוף של העם היהודי, ויש להם קשר ישיר לביטחון של ארץ ישראל ולעם היהודי אשר חי שם • הרבי כותב

ההוכחה הטובה ביותר לכך שמדובר רק בתיאוריות וניחושים נעוצה בעובדה שקיימות סתירות בין תיאוריה אחת לחברתה ♦ הרבי כותב