מעשה שהיה

שתי עיניו זלגו דמעות כמים: “אבקשך שני דברים: האחד, לעולם אל תשכח כי יהודי אתה. והשני, כאשר תחוש בצרה קרא קריאת-שמע

מוחה פעל בקדחתנות. תחושה פנימית אמרה לה כי ברגע זה עלתה על קצה החוט המוביל לגילוי הרוצחים

בכוחותיו האחרונים קם היהודי על רגליו ובשתי ידיו המלאות בוץ דחף בחוזקה את החייל ולכלך את מדיו. בכך חרץ את גורלו.

ר’ שמואל קידש בברכת ‘שהכול’, ולאחר מכן טעם כל אחד ואחד מהמים המתוקים

“כאשר עברה ההלוויה ליד ביתי ראיתי עמוד אש עולה מהמיטה ומזדקר עד השמים”, אמר להם, “כעת אני גם מבין מדוע זכה לכך”.

ההתרגשות אחזה בו, אך מבלי להתבלבל ענה לרבי בבטחון: “כן, לברזיל… אני נוסע לברזיל”… • ידידיו שהמתינו בחוץ חששו שהשתגע: לנסוע לברזיל?! אלא שמאומה לא עזר להם. נותק’ה בשלו: אם הרבי שאלני על נסיעה לברזיל, סימן מובהק הוא שעלי לנסוע למקום זה, ומיד!