עברית

המערכה תוכרע רק בפריצת הגבול (האישי)

אנחנו יודעים לחוות דעה לגבי הצלחתה של ישראל בפעילות פורצת גדר נגד המחבלים. חשוב שנדע להשיא עצה זו בראש ובראשונה לעצמנו: לחולל שינוי ופריצת הגדר האישית שלנו במטרה להתקדם, להעפיל ולהצליח. בידינו הדבר

שלום כיתה א’?

איזו מין הרגשה זאת שכל החברים עולים לכיתה א’ ואילו רק אתה נשאר בגן? ובכלל, הוא מדבר כל כך הרבה על ביה”ס, ועכשיו מה נגיד לו?… אני לא רוצה שהוא יתאכזב או ירגיש חריג ושונה…

החג שמגשר על הפערים

הרב אורי זוהר הנחה תוכנית אירוח בערוץ הראשון ובה ניסה לגשר על הפער בין אנשים שומרי תורה ומצוות לאנשים שאינם כאלו לעת-עתה. באחת התוכניות, אירח הרב זוהר

לא לאחר אפילו רגע

ברגע הנכון, ובדיוק בו, תגיע לירושלים ‘רכבת ישראל’ – אבל כזו שאינה נוסעת על פסים, אלא רכבת אווירית – על גבי ענני שמים, כפי שמתואר בספר דניאל, ולא תאחר אפילו רגע אחד

להוסיף בטוב

י"ב מרחשון תשנ"ב – 20 באוקטובר 1991. גרי טוכמן, כתב ברשת הטלוויזיה CNN; הגיע עם צוות צילום לראיין את הרבי במעמד חלוקת הדולרים שנערכה –

לטפח גאוה יהודית

בני ישראל נגאלו ממצרים, בין השאר בזכות “שלא שינו את שמם”. הם התעקשו לשמר את השמות העבריים, שמדגישים את השוני המייחד אותם מהמצרים שסביבם וכך נמנעו מלהיטמע בהם

סיפור חייה..

השבוע נציין את יום הסתלקותה של הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן ז”ל, רעייתו של הרבי מליובאוויטש, הנה סיפור חייה..

היינו בקלפיות..

“לא משנה מה תבחר, בדוכן חב”ד בוחרים במעשים טובים” – אלו המילים שזעקו מהכרזות הבולטות. וכך ניתן היה לראות מחזה מלבב: מצביעי ‘יש עתיד’, ‘ליכוד’, ‘המחנה הציוני’ ו’כולנו’ מניחים תפילין זה לצד זה, ונזכרים שלמרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים – כולנו יהודים.

השקעה בישראל

“ההמלצה שלי היא שארץ ישראל היא אחד המקומות הבטוחים בכדור הארץ.. מי שמשקיע את נכסיו וכספו בארץ ישראל זהו הבנק הבטוח ביותר הקיים בזממנו”

כוס של ברכה

מוצאי חג השבועות – ז' סיון תשמ"ז. הרבי מליובאויטש עורך הבדלה בסיומה של ההתוועדות ולאחריה מחלק 'כוס של ברכה', כשהחסידים שרים שיר מתאים לקריאתו של

הרב נחשד בריגול

הלה הביט באיגרת והתפעל מהשינוי שנעשה ביד אמן. אילולא זכר את אשר נכתב בה בתחילה, לא היה מבחין כלל בשינוי. רבי שושן שינה שתי מלים: במקום “ביום שישי הבא” כתב רבי שושן “ביום ראש-החודש הבא”..

פרק במנהיגות

הירארכיית התפקידים המזומנים לנו אינם רק “פרי הצלחותינו”, כישורינו וקשרינו האישיים. עפ”י התורה, הבורא בעצמו מייעד לכל אחד את תפקידו. על האדם מצידו קיימת החובה לצקת במשימה קדושה זו, כל אחד בתחומו, את המירב ואת המיטב הטמון בפוטנציאל שניתן לו.