עברית

“מכתת אני רגליי לשם מצוות פדיון-שבויים”, חלפה המחשבה, “והנה כאן לנגד עיניי ציפורי דרור שבויות…”

בארץ אנחנו מאבדים אחים יקרים בפיגועים; בתפוצות אנחנו מאבדים מספר גדול לאין-ערוך של יהודים, שאובדים לעמנו בגלי הטמיעה וההתבוללות.

המהפכה האיראנית ולהבדיל, עיניו הצופיות של הרבי יוצרים סיפור מיוחד אותו מספר הרב ידידיה אזרחיאן, רב הקהילה היהודית באיראן

מר גרי טוכמן, כתב CNN, מגיע לקבל ברכה מהרבי ומבקש למסור משהו בשמו ♦ מה עונה לו הרבי?

בשעה שגזֵרת השמדה נוראה מרחפת מעל עם-ישראל מרדכי מקבץ עשרים ושניים אלף ילדים ולומד איתם תורה. הלקח אקטואלי מאוד

אז מה קרה לו, למשיח? יכול להיות שאנשים מפחדים מבואו? כל כך התרגלנו למציאות הגלותית שמלווה אותנו מיום בריאת העולם שאולי לא “מתאים” לנו פתאום עולם חדש ומתוקן יותר?

המגפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא מאחר ש”לא נהגו כבוד זה בזה”. נשמע לכם מוכר מהמציאות הישראלית? מזכיר לכם את המתחים בין דתיים, חילונים וחרדים? אל ייאוש – מהילדים נוכל ללמוד איך להתנהג

אישה אחת באה לפני הבעל שם טוב (שיום פטירתו חל בשבועות) וביקשה ממנו כשדמעות בעיניה, שיברך אותה, שתזכה ללדת בן.   "סעי לביתך", אמר לה

רבים הם בני הזוג המגיעים אל עולם הנישואין מתוך מטרה ברורה ומוצהרת, הם באו כדי לשנות . . . הם מתחילים את דרכם החדשה מיד בלוחמת פנים אל פנים, דבר המביא אותם היישר אל המציאות בה בן הזוג ‘משיב אש’ ואינו ממתין עד להתארגנותו המחודשת של ‘התוקף’ שלא תמיד מבין על מה הזעם המופנה כלפיו ‘הוא בסך הכול רצה לשנות לטובה את בן הזוג’ …

מיכאל אילבאום, האיש שכמעט ראה את מנורת המקדש, מספר על המסע המיוחד לווטיקן שברומא: “בשערי הווטיקן אמרתי כמה פרקי תהילים, עם איש העסקים היהודי. הפקדנו את הדרכונים ונכנסנו פנימה…”.

הגביר האגדי מר ר’ שמואל (סמי) ראהר ז”ל שהיה הפילנתרופ של שלוחי חב”ד בעולם, התאפיין בכך שלא היה תורם שנחלץ להוזיל מהונו כשהוא שנדרש, אלא היה שותף מלא שדואג אישית למצבו של כל שליח בכל נקודה בעולם…