עברית

יעקב אבינו קורא לבניו, ומבקש לגלות להם את הקץ. הוא רצה לגלות להם מתי יבוא המשיח. כמעט ו “סגר סיפור” ומשיח היה מגיע כבר אז… • רעיון זה לא היה “לרוחו” של הקב”ה והוא העלים ממנו את הקץ. מדוע? • ישראל הלוי

לפתע עצר אותי אחד מפרחי-הכמורה, וביקש שאחזור ואספר לו את הסיפור… • “…באותו רגע התחזקה בי התחושה שלפני אדם בלתי-שפוי. אבל מצד שני, משהו באישיותו של הצעיר משך את לבי. איזשהו מבט נוגה בעיניים. הוא הקרין משהו אמיתי מאוד, לגמרי לא תמהוני…” • גל כהן עם סיפור מיוחד: כשהרבי אומר לדבר על נושא הצדקה.

“…בעודו חבוש כולו ועטוף בגבס, התעקש בראש ובראשונה להפנות את רכבו אל המקום בו נפצע. למלוויו הסביר: “ברגע שאני יכול לעמוד על רגליי, עלי לשלם חוב לבורא העולם, שהציל אותי מהתופת…” • גל כהן מגיש: כל המידע אודות ברכת הגומל, והברכה במקום האירוע

18 שנה בדיוק חלפו ממלחמת המפרץ ושוב אנו נקלעים לסיטואציה דומה מדרום • שוב זוכים אנו לראות כי ארץ ישראל “שעיני ה’ אלוקיך בה מראשית והשנה ..” שומרת ומגינה • גל כהן רואה ניסים ומספר

אין ספק שתופעות כמו צרעת, שהיא נגע הבא מסיבות רוחניות, מזעזעות את האדם וגורמות לו לצאת מרגילות חייו ולהרהר בדברים שמעבר לאורח החיים היום יומי • ודווקא במציאות זו אנו רואים את השינוי בין יהודי לגוי

משהו נדלק בעיניו של טוני הכושי… – “האם ה’ראביי’ מברך גם כאלה שאינם יהודים?” • ברצון הסכים הכושי לתנאי המוזר, ויחד עם אשתו יקבעו “רגע של שתיקה” בתחילת היום • “לא יאומן! נס!” – קרא השומר הכושי – “בני התחיל לדבר! ללכת ! לאכול ! כמו ילד נורמלי ! אנו עומדים לשלוח אותו לבית-הספר, ככל הילדים!”

“תופעת השלוחים שאין לה אח ורע אינה קיימת גם בממסד, והעובדה היא שגם היום זה רק הולך וגודל” • כך, ד”ר שלי גולדברג בראיון מיוחד עם מר מוטי עדן: “אני הכרתי אותו מקרוב, אישית, הייתי אצלו 3 פעמים”

חודש מנחם-אב מביא בכנפיו את אחד הימים הטראגיים בתולדותינו: תשעה באב. לכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: משנכנס אב ממעטים בשמחה • לפניכם צרור מאורעות שקרו בחודש אב

ביסודה התפילה אין לה מגבלות של תוכן, נוסח, שפה או סגנון והיא אינה חייבת להיות תואמת לזמן מסוים אלא כל אחד רשאי להתפלל לה’ בכל עת שירצה. אולם לאחר שהעם היהודי גלה מארצו ונתערב בין הגויים קבעו עזרא ובית דינו נוסח קבוע בלשון הקודש של שמונה עשרה ברכות