עברית

בתהליך החינוך להנעת הרצון אצל הילד העידוד מקבל חלק נכבד ונתח משמעותי. חשוב שזו תהיה התרבות היומיומית של מי שרוצה להגיע לליבו של הילד,לפרגן,להוקיר,להערך ולהתלהב ולשמוע מכל הישג ומכל מאמץ!

אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ”יחידות”, כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהרבנית נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה…

לפעמים אנו תורמים תרומה צנועה לאחד מארגוני הסיוע ומשקיטים את מצפוננו. השנה עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עשינו כל אשר בידנו?

הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על הרצון לשלמות, אין ספק כי הדרך לשם, מוכרחה לעבור דרך הלמידה והצמיחה מהשגיאות שלנו…

גיליתי זאת לפני כמה שנים, כאשר שמתי לב שהשעון המעורר מצלצל, ואני עושה “נודניק”. ושוב “נודיניק”. ומעולם לא הייתי טיפוס שעושה “נודניק.. אף פעם לא היה לי קשה לקום בבוקר.. אז מה קרה לי?

בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!

“מדוע הרב מחייך?”, לא הבין אלי. הרב קפלן, שהכיר את סיפורו של אלי, אמר: “אתה ואחת המזוזות שלך חולים באותה מחלה”.

הפיוט “כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר..” מוגש לצפיה מתוך המופע : ניגוני הימים הנוראים בחצרות החסידים.

ברחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק, עומד שליח חב”ד ומחפש אנשים למנין. הבחור עם השיער הארוך, קעקועים והעגילים, לא נראה הטיפוס המתאים, אך לשליח חיכתה הפתעה..