מעשה שהיה

אתרוגים פורחים ב’אוביר’

“יכולת להיות כבר מזמן בארץ ישראל, לו היית שומע לעצתי והיית נוסע כבר לפני שנה ל’אוביר’ המרכזי”. סיפור מיוחד לחג הסוכות

תפילין או שוקולד

בהיותו כבר מחוץ למחסן, מעד. מהחבטה התעורר השומר והחל לדלוק אחריו, אך זה הצליח לחמוק ממנו, ואף לטמון את אוצרו מאחורי הצריף

חופה של גבורה

החתן, הכלה והמוזמנים כולם חברי המפלגה הקומוניסטית, אך החופה – חופה יהודית למהדרין • מיומנה של הרבנית חנה שניאורסון, אשת רבה הראשי של דנייפרופטרובסק

התורם האלמוני

הכספים שהצטברו בקופת הקהילה לא הגיעו אף לשליש מהסכום הדרוש.. החליטו הגבאים, למכור את הנחת אבן-פינה למרבה במחיר..

השוטר שנקרא מנדל

חיה הייתה המומה לשמוע את אזכורו של הרבי מפי השוטר הגוי. היא בחנה את תווי פניו. הם ממש לא נראו יהודיים.. ההפתעות לבוקר הזה לא נגמרות..

התרנגול לא קרא

להפתעת כל הנוכחים, אחז ר’ שמואל בידו תרנגול שחור. “אורחים נכבדים”, קרא, “זהו תרנגול מיוחד במינו, אשר מרשה אך ורק לאנשים ישרים ללטף אותו, אולם כאשר נוגע בו גנב, הוא מיד מתחיל להכות בכנפיו ולקרוא בקולי קולות “קוקוריקוו’…

“זכור” את הבן…

חסידים ואנשי מעשה נהגו לבדוק תפילין ומזוזות בימי חודש הרחמים והסליחות – חודש אלול • פניות רבות לרפואה וישועה שהופנו אל הרבי נענו בהנחייה לבדיקת התפילין והמזוזות • סיפור אחד מיני רבים לפניכם • סיפור לשבת

לאן נעלם הגידול?

ההורים השבורים ישבו מולו כהלומי רעם. “עשינו הכל כדי לעצור את הגידול הממאיר… ” אמר הפרופסור, “אולם עתה לצערי הגענו למצב ש… אפסה כל תקווה… לא נותר לכם אלא להנעים לילדכם ככל האפשר את חודשי חייו האחרונים…” • … לאחר התבוננות של שניות מועטות קבע הרבי בפסקנות. “אני אינני רואה כאן כלום!”.

אז למה חיכיתי לפוגרום?!

כשהתקרבתי חשכו עיני: במקום חנות ניצבה לה חורבה שעשן שחור מיתמר ממנה. קבוצת ניאו-נאצים ביצעה פוגרום. פך אחד של נפט וגפרור ומהחנות הגדולה לא נשאר כל זכר • והנה, יום בהיר אחד, פוגש הוא את פנינה: דוחפת לפניה עגלת תינוקות ולצידה צועד גבר לא מוכר…

תפילין או שוקולד

“מדוע פרצת אתמול למחסן?”, דרש מפקד המחנה לדעת. “חשבתי שיש שם שוקולד”, ענה לו בן-ציון. המפקד לא השתכנע מהתשובה. “יהודי קטן”, צווח עליו, “אמור את האמת שאם לא-כן נתלה אותך!”…

ספר הפלאים

בעודי יורד במדרגות וספר-התורה בידי, חשתי לפתע שאיני יכול לראות דבר. ככל שניסיתי להתקדם הבנתי כי מאור עיניי פשוט נלקח ממני…