מעשה שהיה

כוחה של שמירת שבת

מתפללי בית-הכנסת הגדול במוסקווה הכירו איש את רעהו. בכל פעם שהופיעו בבית-הכנסת 'פנים חדשות' היו המתפללים נדרכים ונוקטים משנה-זהירות. כל אורח נחשד מיד שהוא מרגל-חרש

התרנגול לא קרא

להפתעת כל הנוכחים, אחז ר’ שמואל בידו תרנגול שחור. “אורחים נכבדים”, קרא, “זהו תרנגול מיוחד במינו, אשר מרשה אך ורק לאנשים ישרים ללטף אותו, אולם כאשר נוגע בו גנב, הוא מיד מתחיל להכות בכנפיו ולקרוא בקולי קולות “קוקוריקוו’…

“זכור” את הבן…

חסידים ואנשי מעשה נהגו לבדוק תפילין ומזוזות בימי חודש הרחמים והסליחות – חודש אלול • פניות רבות לרפואה וישועה שהופנו אל הרבי נענו בהנחייה לבדיקת התפילין והמזוזות • סיפור אחד מיני רבים לפניכם • סיפור לשבת

לאן נעלם הגידול?

ההורים השבורים ישבו מולו כהלומי רעם. “עשינו הכל כדי לעצור את הגידול הממאיר… ” אמר הפרופסור, “אולם עתה לצערי הגענו למצב ש… אפסה כל תקווה… לא נותר לכם אלא להנעים לילדכם ככל האפשר את חודשי חייו האחרונים…” • … לאחר התבוננות של שניות מועטות קבע הרבי בפסקנות. “אני אינני רואה כאן כלום!”.

אז למה חיכיתי לפוגרום?!

כשהתקרבתי חשכו עיני: במקום חנות ניצבה לה חורבה שעשן שחור מיתמר ממנה. קבוצת ניאו-נאצים ביצעה פוגרום. פך אחד של נפט וגפרור ומהחנות הגדולה לא נשאר כל זכר • והנה, יום בהיר אחד, פוגש הוא את פנינה: דוחפת לפניה עגלת תינוקות ולצידה צועד גבר לא מוכר…

תפילין או שוקולד

“מדוע פרצת אתמול למחסן?”, דרש מפקד המחנה לדעת. “חשבתי שיש שם שוקולד”, ענה לו בן-ציון. המפקד לא השתכנע מהתשובה. “יהודי קטן”, צווח עליו, “אמור את האמת שאם לא-כן נתלה אותך!”…

ספר הפלאים

בעודי יורד במדרגות וספר-התורה בידי, חשתי לפתע שאיני יכול לראות דבר. ככל שניסיתי להתקדם הבנתי כי מאור עיניי פשוט נלקח ממני…

שאלה מנקרת

הדברים התמיהו אותו. שוב נפתחה הדלת והצדיק יצא אל המסדרון אחוז התלהבות: “אברך אברך; ואולי בכל זאת יש אלוקים בעולם?”…

השבועה הגורלית

לתדהמת המוזמנים גילו אותו מוטל על הרצפה, כפות בידיו וברגליו, ופיו סתום בסחבה, כשחבילות כסף פזורות סביב

בדיוק בזמן

“נשארתי עומד ברחוב נבוך ואובד-עצות. לאן אלך עכשיו? באותו רגע נשאתי את עיניי לשמים ובלב שבור התפללתי וביקשתי מהקב”ה שיעזור לי להיחלץ מהמצוקה שנקלעתי אליה.”

אתרוג מט”ו בשבט

“הצדיק מרוז’ין ידע בדיוק איזה אתרוג נגזר לו. כשראה את האתרוג שהבאת לו, נתמלא ליבו חשש שמא נשתנה דינו…”