מעשה שהיה

לתדהמת המוזמנים גילו אותו מוטל על הרצפה, כפות בידיו וברגליו, ופיו סתום בסחבה, כשחבילות כסף פזורות סביב

“נשארתי עומד ברחוב נבוך ואובד-עצות. לאן אלך עכשיו? באותו רגע נשאתי את עיניי לשמים ובלב שבור התפללתי וביקשתי מהקב”ה שיעזור לי להיחלץ מהמצוקה שנקלעתי אליה.”

“הצדיק מרוז’ין ידע בדיוק איזה אתרוג נגזר לו. כשראה את האתרוג שהבאת לו, נתמלא ליבו חשש שמא נשתנה דינו…”

בקבלו את הדו”ח, הורה מיד על גיוס אחד מכל עשרה יהודי אמצ’סלב לצבא, ואילו הסוחרים יישפטו וייענשו בכל חומר הדין…

כשהגיע לעיר-הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. ר’ אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב”ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות-לב, עד שאפסו כוחותיו..

“מדוע פרצת אתמול למחסן?”, דרש מפקד המחנה לדעת. “חשבתי שיש שם שוקולד”, ענה לו בן-ציון. המפקד לא השתכנע מהתשובה. “יהודי קטן”, צווח עליו, “אמור את האמת שאם לא-כן נתלה אותך!”…