מעשה שהיה

לפתע פרץ אחד המחלצים בקריאה: “היי! הביטו לשם!”. אור קטן שהבליח בחשֵכה משך את תשומת-ליבו…

הרכבת עוצרת ואנו יורדים. חיילים במדים מחכים לנו, ופוקדים עלינו להסתדר בשלשות לצעידה מסודרת למחנה בקצה השני של העיר, מרחק של כמה קילומטרים.

הבין היהודי כי מצבו בכי-רע, והחל לבכות ולהתחנן על נפשו, אך ללא הועיל. רק לומר וידוי הרשה לו העגלון, והיהודי החל לשפוך את שיחו.

בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: “ר’ שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי” • יהודי לעולם אינו מתנתק לחלוטין • סיפור מדהים.

כעת עמד ליד הדלת והכין את עצמו בחיל וברעדה להיכנס פנימה. כל כותלי חדר ה’יחידות’ היו מכוסים ארונות ספרים, חוץ מהמקום שבו ישב הרבי עצמו. בהגיע תורו של ר’ יצחק, פתחתי את הדלת והוא נכנס. סגרתי אחריו את הדלת, אך לא לגמרי – השארתי סדק קטן כדי שאוכל לשמוע את הנעשה.

“מדוע הרב מחייך?”, לא הבין אלי. הרב קפלן, שהכיר את סיפורו של אלי, אמר: “אתה ואחת המזוזות שלך חולים באותה מחלה”.

והנה בחלומי אני רואה איש הדור פנים המחזיק בידו צרור ניירות והוא אומר לי בפנים מאירות: “בניירות הללו תוכל לצאת את רוסיה ותגיע לארץ ישראל”, וימסור את הניירות בידי, וילך • סיפור מרגש מימי רוסיה הסובייטית

כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. “זו בוודאי אצבע אלוקים”, אמרה רעייתי והוסיפה, “אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד”. עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה.

עשיתי לאשתי ולילדיי ‘קידוש’ ולפתע חשתי סחרחורת. לנגד עיניי ריחפו צמידים, שרשרות, טבעות ושאר תכשיטים…